מנוע בנזין – הבדלי גרסאות

'''מנוע [[בנזין]]''' הוא [[מנוע בעירה פנימית]] בוכנאי. אל הצילינדר של המנוע נשאבת תערובת של [[אוויר]] ו[[בנזין]] (פעימת יניקה), היא נדחסת ללחץ גבוה על ידי הבוכנה (פעימת דחיסה) ומוצתת על ידי החום שמפיק ניצוץ [[חשמל]]י. ה[[גז]]ים הנוצרים בשריפה דוחפים את הבוכנה, ומבצעים על ידי כך עבודה מכנית. מנגנון ארכובה מתרגם את התנועה הקווית של הבוכנה לתנועה סיבובית של הצרכן (פעימת הספק). בשל צורת הצתת ה[[דלק]] המיוחדת לו, הוא נקרא גם "מנוע הצתה בניצוץ חשמלי". לבסוף, שאריות השריפה יוצאות דרך פתחי הפליטה (פעימת פליטה).

 

[[ז'אן ז'וזף אטיין לנואר]] היה הראשון שבנה ב-[[1859]], מנוע שריפה פנימית בוכנאי, שדמה במבנהו ל[[מנוע קיטור]], אלא שלתוך הצילינדר נשאבה [[תערובת]] של גז ואוויר. התערובת הוצתה על ידי ניצוץ חשמלי כשהבוכנה הייתה באמצע מהלכה. נצילותו של המנוע עמדה על אחוזים בודדים ולכן לא ניתן היה לרתום אותו לצרכים מעשיים, אך הוא סלל את הדרך לפיתוחו של מנוע הבנזין ולשימוש בו להנעת כלי רכב.