התחייה הגותית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Michael Shefa (שיחה | תרומות) מ עריכה זוטא |
|||
שורה 2:
'''התחייה הגותית''' או '''נאו־גותיקה''' היא תנועה ב[[אדריכלות]] שראשיתה בסוף [[המאה ה-18]] ב[[בריטניה]]. היא הפכה פופולרית מאוד באדריכלות של [[המאה ה-19]] ב[[אירופה]] וזכתה לעדנה גם בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[צפון אמריקה]]. התחייה הגותית ניסתה לשחזר את [[האדריכלות הגותית]] של [[ימי הביניים]] באירופה באמצעים ובהקשרים מודרניים יותר. היא התפתחה במקביל ל[[אדריכלות נאו-קלאסית|אדריכלות הנאו-קלאסית]] של אותה תקופה, שחיקתה את [[האדריכלות הקלאסית]], גם היא הייתה נפוצה מאוד ב[[בריטניה]] ו[[ארצות הברית]]. באותה תקופה גם שופצו והושלמו קתדרלות גותיות רבות באירופה.
השפעה רבה על פריחתה המחודשת של ה[[אמנות גותית|אמנות הגותית]] הייתה ל[[רומנטיקה|תנועה הרומנטית]] של המאה ה-19, שהעריצה את האדריכלות הגותית, כפאר היצירה הרומנטית. מקור הרומנטיקה היה בצרפת של אחרי [[המהפכה הצרפתית|המהפכה]], ואכן בצרפת באה לידי ביטוי התחייה הגותית בשיפוץ ובהשלמה של כנסיות עתיקות רבות. האדריכל, התאורטיקן והמשמר [[ויולה לה-דוק]] ([[1879]]-[[1814]]), אחד החלוצים של [[שימור מבנים]], היה פעיל מאוד במהלך תקופה זו בהשלמת חלקים של כנסיות גותיות ברוח הרומנטית של ימי הביניים. הידוע שבמבנים אלו הוא [[כנסיית סיינט שאפל]] שב[[פריז]]. את השימור והשיפוץ של מבנים גותיים הובילו
אדריכל נוסף שהושפע מרוח התחייה הגותית, אולם פעל באופן אחר לגמרי, הוא [[אנטוני גאודי]] שעיקר עבודותיו נבנו ב[[ברצלונה]]. גאודי פיתח סגנון ייחודי מאוד שהושפע גם מה[[אר נובו]] אך שיקף ללא ספק את הרומנטיקה של האדריכלות הגותית. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכנסיית [[סגרדה פמיליה]].
| |||