צבא הלבאנט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 4:
[[ועידת סן רמו]] שהתקיימה ב[[סן רמו]] שב[[איטליה]] באפריל [[1920]], החליטה על כינונו של שלטון מנדטורי צרפתי בסוריה ובלבנון. כדי לאכוף את המנדט שניתן לה, פלשה צרפת עם כוחות צבאיים לסוריה ונלחמה ב[[קרב מיסלון]] ב-[[23 ביולי]] [[1920]] נגד הצבא הסורי בפיקודו של [[יוסוף אל-עזמה]]. בקרב זה כבש הצבא הצרפתי את דמשק והגלה את המלך [[פייסל הראשון]] מזרחה. הצבא הצרפתי בפיקודו של הגנרל [[אנרי גורו]] (Henri Gouraud) השתלט על סוריה ולבנון.
 
בסמוך לאחר הכיבוש הוקם כוח שכונה על ידי הצרפתים "הלגיון הסורי". כוח זה כלל יחידות רגלים ופרשים וגויס בעיקר מקרב המיעוטים האתניים בסוריה עצמה. לאחר [[המרד הדרוזי]] אורגן הלגיון הסורי מחדש ונקרא "הפלוגות המיוחדות של הלבאנט" (Troupes Speciales du Levant). יחידות אלו חוזקו בידי יחידות קולוניאליות של צבא צרפת מצפון אפריקה, מ[[סנגל]] ומ[[לגיון הזרים הצרפתי|לגיון הזרים]]. כוח זה, שכונה "צבא הלבאנט" היה אחראי על שמירת הסדר בסוריה ובלבנון בתקופה שבין המלחמות.
 
בגיוס הכוח נמנעו הצרפתים מלגייס את המוסלמים ה[[סונים]] שהיוו 65% מאוכלוסיית סוריה. לכוח גויסו במיוחד [[דרוזים]], נוצרים, [[צ'רקסים]] ו[[עלאווים]]. בין [[1926]] ל-[[1939]] כלל כוח זה כעשר פלוגות חיל רגלים, שגויסו במיוחד מקרב העלאווים, ארבע פלוגות פרשים, שגויסו במיוחד מקרב הדרוזים והצ'רקסים, שלוש מחלקות רכובות על [[גמל]]ים, הנדסה קרבית, מספר כלי רכב משוריינים, ויחידות תחזוקה. בנוסף לכך הוחזקו תשע מחלקות של חיל רגלים לבנוני, ו-22 מחלקות של חיל רגלים רכוב, שהורכב מדרוזים, צ'רקסים ו[[כורדים]], ששימשו גם כ[[משטרה צבאית]] למטרות ביטחון פנים, והוצבו בעיקר באזורים בהם גויסו. ב-[[1938]] מנו "הפלוגות המיוחדות" כ-10,000 איש, מתוכם 306 קצינים שרק 88 מהם היו צרפתים. ב[[חומס]] הוקמה אקדמיה צבאית (École Militaire) שאימנה את המתנדבים הלבנונים והסורים.