קשר מימן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
U L (שיחה | תרומות)
מ ניסוח
U L (שיחה | תרומות)
שורה 20:
==חשיבות==
===הגדלת נקודת הרתיחה===
קשרי מימן מגדלים את נקודת הרתיחה ומקטנים את נקודת הקפאון מאחר ויש קושי רב יותר לנתק את הקשר. ההשערה היא שללא קשרי מימן היו מים [[רתיחה|רותחים]] ב[[טמפרטורה]] של 90- מעלות [[צלזיוס]], אך קיום קשרי המימן במים גורם לעלייה של 190 מעלות בטמפרטורת הרתיחה (ולכן הם רותחים ב-100 מעלות צלזיוס). טמפרטורת הרתיחה הגבוהה הזו קיימת בשל הצורך להשקיע אנרגיה נוספת לשם ניתוק קשרי המימן. מאפיין זה קיים בתרכובות מימניות נוספות כגון [[אמוניה]] (NH<sub>3</sub>) ו[[מימן פלואורי]] (HF).
 
===התמוססות במים===
[[קובץ:Na+H2O.svg|ממוזער]]
[[הידרופיליות|הידרופיליות]] היא היכולת של מולקולה להקשר למים באמצעות קשרי מימן. אטום שאבד אלקטרון הוא אם כן הידרופילי. בנוסף, מאחר ומולקולת המים היא קוטבית, ה[[מסיסות]] של מולקולה גדלה ככל שהיא יותר קוטבית בעצמה.
[[הידרופיליות|הידרופיליות]] היא היכולת של מולקולה להקשר למים באמצעות קשרי מימן. אטום שאבד אלקטרון הוא אם כן הידרופילי. לפיך כלל שחומר פולרי או טעון יותר כך יכולת התמוססות שלו גדלה במים. למשל [[מלח בישול]] (<math>Na^+Cl^-</math>) המורכב מ[[נתרן]] שקיבל אלקטרון מה[[כלור]] ולכן הוא בעל דיפול שלילי ואילו הכלור אשר וויתר על אלקטרון בעל הדיפול החיובי. התמוססות במים מתבצעת באמצעות מולקולות מים המקיפות את החלקיק הפולרי. הדיפולים החיובים של ה[[נתרן]] מוקפים בדיפולים השלילים של המים. [[אניון|אניוני]] ה[[כלור]] מוקפים בדיפולים חיובים של מולקולת המים וכך המים יכולים להמיס מולקולה כה גדולה.
 
===העברת פרוטון===
בזכות קשרי המימן יכולה מולקולת המים "להעביר" פרוטון ממולקולה שלה עצמה למולקולת מים אחרת. על סמך [[שיווי משקל כימי|שיווי המשקל הכימי]] של התגובה (<math>H_2O+H_2O = OH^- + H_3O^+</math>) אנו יודעים כי מבנה התוצר של המערכת (<math>OH^- + H_3O^+</math>) הוא מועדף מאחר ומקנה יציבות למערכת. התוצרים של המערכת הם שני מולקולות, [[הידרוקסיד]] (<math>OH^-</math>), מולקולה אשר אטום שלה אבד אלקטרון והיא הידרופילי, ומולקולה [[הידרוניום]] (<math>H_3O^+</math>). עם זאת המערכת אינה יציבה וחוזרת במהירות למצבה הראשון, דהינו שתי מולקולות מים.
 
== ראו גם ==