פתיחת התפריט הראשי

שינויים

==יתרונות השיטה היחסית==
===ייצוג הולם של קול הבוחר===
כאמור, בבחירות יחסיות הצפי הוא שהמושבים בפרלמנט יחולקו לפי אחוז הקולות שהם קיבלו בבחירות. כלומר, נניח ורשימה מסויימת קיבלה 10% מקולות הבוחרים, 10% מהמושבים בפרלמנט יהיו שלה.
בבחירות יחסיות
בשונה מהשיטה הרובנית, אשר מעודדת פרלמנט דו מפלגתי, בשיטה היחסית מתחדד ריבוי המפלגות בפרלמנט, ולרוב משטרים הנוהגים בשיטת בחירה זו הינם [[משטר קואליציוני|משטרים קואליציונים]], אשר דורשים מספר של מפלגות לטובת הקמת ממשלה.
 
עם זאת, ניתן מקום רב למפלגות סקטוריאליות ומפלגות אשר דוגלות בהשקפות עולם מסויימות, ובשיטה היחסית קל להן יותר להיבחר לפרלמנט, שכן מספר המושבים בפרלמנט או במחוז מתחלק לפי יחס קולות הבוחרים, בניגוד לשיטה הרובנית שבה הרשימה הגדולה ביותר גורפת את כלל הקולות באותו מחוז (בשיטה אזורית בלבד).
 
===קשר בין בוחר לנבחר===
בשיטת בחירות יחסית ניתן לחלק את המדינה למחוזות בחירה וניתן שלא. בחלוקה למחוזות בחירה מתקבל קשר אישי בין הבוחר לנבחר, שכן חבר הפרלמנט שנבחר יודע שעליו לייצג אזור מסויים במדינה אם ברצונו להיבחר שוב בבחירות הבאות. בשיטת בחירות יחסית ארצית, כמו ב[[שיטת הבחירות בישראל|ישראל]], אין קשר בין הבוחר לנבחר וזהו אחד הנושאים העולים לדיון כאשר דנים ב[[שינוי שיטת הממשל בישראל|רפורמה בשיטת הממשל בישראל]].
 
==חסרונות השיטה היחסית==
==שיטת הבחירות היחסית בישראל==
743

עריכות