איסר נתנזון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון
הרחבה
שורה 8:
ב[[ינואר]] [[1948]], הועבר לעיר העתיקה, ומונה להיות מפקד הארגון ברובע היהודי, כדי להערים על [[המנדט הבריטי|המשטרה הבריטית]] שמנעה כניסת יהודים לעיר העתיקה, שילם איש ה[[לוחמי חרות ישראל|לח"י]], ראובן גרינברג, 20 [[לירה ארץ ישראלית|לירות]] לשוטרים [[אירלנד|איריים]], ואלו הבריחו את נתנזון לרובע בתוך [[משוריין]] משטרתי.
 
במקום היו באותה עת כ-30 אנשי אצ"ל, אליהם הצטרפו אנשים מתושבי הרובע, וביחד 47 איש ואישה התפרסו על פני 6 עמדות, בגוש [[בתי ניסן ב"ק]]. עם היכנסו לתפקיד הנהיג "גדעון" שהיה בעל ניסיון צבאי, מספר שינויים משמעותיים. הוא חייב את הלוחמים לעבור אימונים אינטנסיביים, הבנות שותפו באימונים ובלחימה במידה שווה עם הבנים, כולל שמירה בעמדות, הקשר עם אנשי [[ההגנה]] השתפר, והוגבר שיתוף הפעולה בין הארגונים ברובע. גדעון גם יזם את הקמתו של מפעל לייצור [[רימון יד|רימוני יד]] מקופסאות שימורים ונס קפה, ריקות. במפעל עבדו הלוחמות בשיתוף עם קבוצת מורים, וילדים עברו מבית לבית ואספו את חומרי הגלם לייצור. רימונים אלו סייעו בעמידה בקרב, מנעו הסתערויות המונים, וגרמו לפגיעות קשות באויב.
 
ב-28 במאי, נותרו מבין מאה וחמישים הלוחמים שהיו בתחילת הקרבות ו-84 אנשי התגבורת רק 43 גברים שאינם פצועים. מטה ההגנה אישר לרבני הרובע, הרב בן ציון מרדכי חזן והרב זאב מינצברג לצאת עם דגל לבן אל מפקד הלגיון עבדאללה אל תל כדי לסכם עמו על הפוגה לשם פינוי ההרוגים והפצועים. מפקד הרובע, משה רוסנק, כינס ישיבה משותפת של המטה ונציגי התושבים, ובה נתקבלה החלטה להיכנע פה אחד, בהימנעותו של איסר נתנזון, מפקד מחלקת האצ"ל.
 
תנאי הכניעה עליהם חתמו עבדאללה א-תל ומשה רוסנק היו:
#מסירת הנשק שבידי הלוחמים.
# כל הגברים הכשירים יילקחו בשבי.
# הפצועים יילקחו בשבי או ישוחררו.
# בהתאם לפציעתם והשאר יישלחו לעיר החדשה באמצעות הצלב האדום.
נתנזון שנפצע בקרבות בידו באופן קשה, אולם חזר לעמדה לאחר שנותח, לא ניצל את זכאותו, על פי הסכם הכניעה, לעבור לירושלים החדשה, והלך עם פיקודיו לשבי בירדן.