היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

===אירועי ספטמבר השחור===

{{הפניה לערך מורחב|ספטמבר השחור}}

לכל אורך השנים 1968-1970, הגבירו הארגונים הפלסטינים את פעולותיהם, ובתמיכה רחבה של הפלסטינים בירדן, יצרו למעשה "מדינה בתוך מדינה", כאשר אזורים מסוימים בירדן, בעיקר בערי ירדן בצפון המדינה כגון זרקא, סלט ואירביד, וכן במחנות הפליטים הפלסטינים כגון מחנה אל-וחדאת מדרום לבירה עמאן, הפכו למעשה לאזורים מחוץ לתחום עבור נציגי המשטר הירדני. בעוד שהמלך חוסיין, יחד עם בכירים במשטר ורבים בקרב האוכלוסייה הירדנית, חשו שפעילותם של הארגונים הפלסטינים, אשר דוגלים במטרות שונות מאשר אלו של המשטר הירדני, ובפעולותיהם הופכים את ירדן עצמה כמטרה לתוקפנות הישראלית, מסכנים את עצם קיומה של ירדן, הם נמנעו בתחילה מפעולה צבאית כנגד הארגונים, בחשש מפתיחתה של מלחמת אזרחים ירדנית, בה מדינות ערב יסייעו לארגונים הפלסטינים במטרה להפיל את המשטר. לחלופין ביקש המשטר הירדני לנהל משא ומתן עם הארגונים הפלסטינים, בניסיון להכפיפם ככל האפשר למרות השלטון הירדני. במהלך שנת 1968, בעקבות משא ומתן קדחתני בין נציגי המשטר הירדני לבין הארגונים הפלסטינים, נקבע כי בתמורה להכרה ירדנית בזכותם של הארגונים לפעול כנגד ישראל, זאת בכפוף לתנאים מסוימים, ימנעו הארגונים מנשיאת נשק ברחובות הערים בירדן ומפעולות לא חוקיות בשטח ירדן לשם חיזוק כוחם. עם זאת, הסכם זה, בדומה להבנות נוספות בין ירדן לבין הארגונים, לא מומשו, בעיקר עקב התנגדותם של פעילי הארגונים, אשר התנגדותם למשטר ההאשמי הלכה וגברה, ואשר חלקם החלו לראות במשטר הירדני כגוף עוין, אשר לטובת העניין הפלסטיני יש להפילו. אמנם, בראייה לאחור נדמה כי מבחינה צבאית לא ניתן להשוות בין שני הצדדים, שכן הצבא הירדני נהנה מעליונות מכרעת בנשק כבד ובתשתית לוגיסטית, מה שמעלה ספק גדול האם היה בכוחם של הארגונים, אם היו בוחרים בכך, להפיל את המשטר הירדני לחלוטין, אך בשנים 1970-1968, אפשרות זו נראתה לרבים מאזרחי ירדן כממשית בהחלט, בין היתר כתוצאה מהתמיכה הבלתי מעורערת של פלסטינים רבים בארגונים, ובהכרזותיהם הפומביות על כך. לאור האמור, בתחילת שנת 1970 חשו רבים מאזרחי ירדן, בין אם תומכי הארגונים ובין אם תומכי השלטון ההאשמי, שהגיע העת להכרעה בשאלה מיהו הריבון בממלכת ירדן, ולמי הסמכות העליונה בעריה וברחובותיה{{הערה|אבי שליים, '''המלך חוסיין – ביוגרפיה פוליטית''', אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007, עמ' 273}}.