תאודור מומזן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1נאפולי\2
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונהקובץ:Theodor mommsen.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תאודור מומזן ליד שולחן עבודתו, [[1881]]]]
'''כריסטיאן מתיאס תאודור מוֹמזֶן''' (ב[[גרמנית]]: '''Christian Matthias Theodor Mommsen''';{{כ}} [[30 בנובמבר]] [[1817]] – [[1 בנובמבר]] [[1903]]) היה [[היסטוריון]] [[גרמני]], אחד מהמשפיעים והחשובים בהיסטוריונים של [[רומא העתיקה]] ב{{ה|עת החדשה}}. זוכה [[פרס נובל לספרות]] לשנת [[1902]].
 
שורה 11:
בשנת [[1843]] סיים מומזן את לימודיו האקדמאים, והשיג תואר דוקטור למשפטים בציון הגבוה ביותר. עבודת הדוקטורט שלו (''ad legem de scribis et viatorebus at de autoretade'') זכתה להערכה רבה מצד מוריו ומצד חוקרים בתוך ומחוץ לגרמניה. לאחר סיום לימודיו החל ללמד מומזן בבית ספר לבנות ב[[המבורג]] כמורה ל[[לטינית]], [[ספרות]] גרמנית וצרפתית, [[היסטוריה]] כללית ו[[גאוגרפיה]]. במקביל החל לכתוב מאמרים מדיניים וביקורות תיאטרון לעיתונים המקומיים. בשנת [[1884]] קיבל מומזן מלגה לשנתיים מטעם הממשלה הדנית לשם מחקר מדעי. מומזן עזב את גרמניה, במטרה לחקור [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות]] לטיניות ב[[איטליה]]. בדרכו לאיטליה עבר ב[[פריז]] שם בא במגע עם מספר היסטוריונים צרפתים.
 
תחנתו הראשונה באיטליה הייתה [[פירנצה]], שם עסק בעיקר במחקר על מכתבי [[קיקרו]]. מפירנצה הגיע מומזן ל[[רומא]], שם התקבל על ידי המכון [[ארכאולוגיה|הארכאולוגי]] הגרמני במקום, ועבד לצד חוקרים גרמנים בולטים נוספים, כגון חוקר ה[[אפיגרפיה|אפיגראפיות]] [[וילהלם הנצן]]. במהלך שהותו ברומא החל מומזן לפרסם מאמרים בקצב הולך וגודל תחת חסות המכון. באותה תקופה גם נחשף מומזן להשפעתו של החוקר [[בארטלומיו בורגסי]] מ[[סן מרינו]], ששיטות העבודה החדשניות שלו בתחומי האפיגרפיה וה[[נומיסמטיקה]] (חקר [[מטבע|מטבעות]]ות) נחשבו בעיני מומזן למושלמות. מומזן ראה בבורגסי מורו ורבו, ואף חשף בפניו את תוכניתו רחבת היריעה לקבץ את כל הכתובות הלטיניות באוסף מקיף אחד ("[[אוסף הכתובות הלטיניות]]"). מומזן החל לעבוד על אוסף זה באיטליה, לצד כתיבת מחקרו "הכתובות הלטיניות של ממלכת נאפולי". כמו כן ניצל מומזן את שהותו באיטליה להעמיק את לימודיו בחקר הניבים של עמי איטליה התחתית.
 
בשנת [[1847]] חזר מומזן לגרמניה ולעבודתו הקודמת כמורה בבית הספר לבנות בהמבורג. בשנת [[1848]] פרצו ברחבי ערי אירופה מהומות ומרידות [[אביב העמים]] ומומזן, כמו משכילים ואנשי רוח רבים בני התקופה, נטל חלק פעיל במאבק. אחרי שנפצע במהומת רחוב בהמבורג, התמנה לחבר מערכת של עיתון ממשלת שלזוויג הולשטיין המורדת. מאוכזב מהתנהלות התנועה, נטש אותה מומזן ועבר ל[[לייפציג]], שם התקבל לסגל האוניברסיטה המקומית. שלוש השנים בהם שהה בלייפציג היו שנות פריחה עבורו. הוא הוציא לאור בשנת [[1852]] את "הכתובות הלטיניות של ממלכת נאפולי", החל לכתוב את [[דברי ימי רומא]], ופרסם מספר מאמרים ועבודות חשובות. דעותיו הליברליות והתנגשותו עם שלטונות [[פרוסיה]] הביאו לפיטוריו, לצד שני חברי סגל נוספים בשנת [[1851]]. שנה לאחר מכן החל מומזן ללמד ב[[אוניברסיטת ציריך]].
 
בשנת [[1854]] נשא לאישה את מארי ריימר (במהלך נישואיהם נולדו לזוג שישה עשר ילדים, שמהם שנים עשר הגיעו לבגרות), והוזמן לשמש כפרופסור קבוע למשפט הרומאי ב[[ברסלאו]]. בשנה זו יצא לאור הכרך הראשון של "דברי ימי רומא". מומזן קיווה שבברסלאו יוכל להמשיך בעבודתו על אוסף הכתובות הלטיניות, אך נאלץ לדחות את חלומו. בשנים אלה המשיך את עבודתו על הכרך השני של ההיסטוריה של רומא, שיצא לאור בשני חלקים בשנים [[1855]] ו-[[1856]].
שורה 73:
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת ציריך]]
[[קטגוריה:אפיגרפים]]
 
 
{{Link GA|de}}