מחנה המעצר בעתלית – הבדלי גרסאות

בשנת 1939 הוחל בהקמת מחנה מעצר ל[[ההעפלה|מעפילים]]. במחנה היו צריף חיטוי, צריפי מרפאה, מטבחים וחדרי אוכל. נבנו בו כ-100 צריפי עץ ו-86 מהם שימשו למגורי מעפילים. תפוסתו המקסימלית נאמדת בכ-4,000 נפש, אך רוב הזמן שהו במחנה פחות מכך, בהתאם לזרם המעפילים שהגיעו. בעת שהצריפים התמלאו, שוכנו העצורים גם באוהלים צבאיים בחלקו הצפוני של המחנה. במחנה הייתה הפרדה בין צריפי הגברים וצריפי הנשים, והמעפילים שהו במחנה בין ימים בודדים ל-23 חודשים. בזמן כליאתם קיבלו המעפילים תנאי מחיה סבירים ויחס סביר מצד השלטונות [[ממשלת המנדט|המנדטוריים]] - קורת גג, ארוחות סדירות וחופש תנועה סביר בתוך גבולות המחנה. ברוב התקופות ניתנה אפשרות לפגישה בין הגברים והנשים למשךבמהלך שעה ביממההיום. במחנה שהו גם עולים לגאליים לתקופות של עשרה ימים עד שבועיים לצורך בידוד (איזולציה) בין השאר למניעת העברת מחלות. הקליטה במחנה כללה רישום, הפרדה בין הגברים ובין הנשים והילדים וחיטוי ב-[[DDT]]. מוסדות היישוב פעלו למען רווחת העצורים{{הערה|{{דבר|ברכה חבס|ליל הסדר במחנה המעפילים|1942/04/17|00302}}{{ש}}{{דבר||במחנה המעפילים בעתלית|1942/03/17|00115}}{{ש}}{{דבר||דמי חנוכה לילדי המעפילים בעתלית|1941/12/12|00403}}}} והוראת ה[[עברית]]{{הערה|{{דבר||במחנה המעפילים בעתלית|1941/04/30|00118}}}}.

שמועות ראשונות על ייעוד המחנה למעצר מעפילים התפרסמו באוגוסט 1939, עת בפעם הראשונה החזיקו השלטונות הבריטיים במעפילי "[[קולורדו (אוניית מעפילים)|קולורדו]]" ומעפילים אחרים במעצר ממושך של יותר מכמה ימים{{הערה|{{דבר|מ.ד.|דבר היום - 300 המעפילים|1939/08/13|00109}}{{ש}}{{דבר||מחנות הסגר גדולים למעפילים?|1939/08/16|00117}}{{ש}}{{דבר||מחנות הסגר למעפילים|1939/08/22|00106}}}}. הראשונים להיכלא במחנה היו עולי "[[אוריון (אוניית מעפילים)|אוריון]]" (728 עולים) שהגיעו ב-[[8 בינואר]] 1940. אחריהם באותו חודש נכלאו במחנה עולי האוניות [[הילדה (אוניית מעפילים)|הילדה]]" (677 עולים) ו"[[סקריה]]" (2,400 עולים) שהגיעו בפברואר <ref>{{קישור כללי|הכותב = מרכז המידע והמחקר למורשת ההעפלה, מחנה המעפילים עתלית|כתובת = www.maapilim.org.il|כותרת = "בנתיבי העפלה"}}</ref>1940.