שיכון בבלי – הבדלי גרסאות

עד [[מלחמת העצמאות]] השתייכו אדמות שיכון בבלי לכפר הערבי [[ג'מאסין אל ע'רבי]]. ב-[[1948]] שיכנה [[עיריית תל אביב]] בבתי הכפר פליטים יהודיים מאזורי הקרבות הסמוכים, ועם הזמן הפך השטח הבנוי של הכפר לשכונת [[גבעת עמל ב']]. הקרקעות הועברו לרשות [[מינהל מקרקעי ישראל]] ועיריית תל אביב לפי [[חוק נכסי נפקדים]]. על אדמות הכפר נבנתה שכונת בבלי החל בשנת [[1957]] כשיכון עממי. שני בלוקים, בהם עשרות דירות, נבנו במרחק רב מדרך נמיר (חיפה) ומ[[רחוב יהודה המכבי]]. ללא קו [[אוטובוס]] הנכנס לשכונה, נאלצו התושבים הראשונים לבוסס בחול ובבוץ בדרך לבתיהם. במחצית [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] גילו [[קבלן בניין|חברות קבלניות]] (בהן "[[שיכון עובדים]]") את האזור שמחיר המגרשים בו היה זול יחסית, והחלו לבנות בצורה נרחבת. רמת הבנייה הייתה גבוהה יחסית - בניינים בני ארבע קומות ויותר, [[דירה|דירות]] של ארבעה חדרים, [[מעלית]] וחלקות [[חניון|חנייה]] צמודות. השכונה התפתחה מבחינת קישורה לעיר ומבחינת אספקת שירותים מקומיים. בסוף שנות ה-60 הוקם בה מרכז דקל שכלל 100 דירות, מרכז מסחרי של 17 חנויות ו[[בית קולנוע]] דקל שהכיל כ-1,000 מקומות ישיבה{{הערה|{{דבר||מרכז דיור חדש מוקם בצפון תל אביב|1967/08/18|01206}}}}. במחצית [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] נבנה החלק הדרומי (רחוב פעמוני) ברמה גבוהה אף יותר, והשכונה שמרה על ייחודה כשכונה קטנה יחסית, לתושבים ממעמד בינוני-גבוה, אם כי משפחות רבות עברו לאזורים צפוניים יותר, שהציעו דירות גדולות יותר ומגדלי מגורים גבוהים יותר. ב{{ה|עשור הראשון של המאה ה-21}} התמקדה הבנייה בשכונה בבתי מגורים יוקרתיים הצופים אל נחל איילון. בשנת 2014 החלה סלילת כביש דו מסלולי המקשר בין רחוב ההלכה בדרום השכונה לרחווב קוסובסקי בצפונה. כביש זה מהווה את הגבול המזרחי של השכונה ומקביל ל[[נתיבי איילון|נתיבי איילון.]]