מרד החשמונאים – הבדלי גרסאות

בשנת 334 לפנה"ס פרצה [[מלחמותיו של אלכסנדר הגדול|מלחמה]] בין ממלכת [[מוקדון]] לממלכת פרס. המלחמה התחילה בפלישתו של [[אלכסנדר הגדול]], מלך מוקדון, לשטחי האימפריה הפרסית ב[[אסיה הקטנה]] והגיעה בשנת [[332 לפנה"ס]] לארץ ישראל. אלכסנדר הגדול הדביר את ההתנגדות הפרסית, וארץ ישראל שולבה באימפריה הגדולה שהקים.

 

 

אנטיוכוס השלישי העניק ליהודים מגילת זכויות חשובה ב־198 לפנה"ס{{הערה|יצוין כי מגילת הזכויות המופיעה אצל [[יוסף בן מתתיהו]] מאושרת, לפחות בחלקה, מן הממצא הארכאולוגי, "[[כתובת חפציבה]]" שב[[עמק יזרעאל]] המזרחי, וכן משרידי כתובת יוונית מבית המקדש, שנמצאה ליד [[שער האריות]].}}. מהלך זה נבע מרצונו לחזק את יהודה כגורם נאמן ויציב בגבול העימות עם בית תלמי המצרי וכגמול על השותפות המיוחדת שנוצרה בירושלים, ערב כיבושה בידי הסלאוקים, בין [[יוסף בן טוביה]] לבין [[שמעון הכהן הגדול]], השותפות סייעה לגרש את חיל המצב המצרי שחנה ב"[[הבירה התלמית|מצודת הבירה]]" (המצודה שמצפון-מערב למקדש), כמו כן סיפקו היהודים ציוד ומזון ללוחמי אנטיוכוס ול[[פיל מלחמה|פילי המלחמה]] של המלך. בכתב זכויות זה הכיר אנטיוכוס בתוקפם המשפטי של היהודים לנהוג על פי "חוקי אבות" ובסמכותם של הכהנים והזקנים לנהל את הציבור לפיהם, כפי שנהגו גם קודם.