ההסכם התלת-צדדי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
על פי ההסכם הסכימו המדינות הקשורות בו כי במשך עשר שנים תעמודנה לסיוע זו לזו במטרה הראשונית להקים ולשמור על סדר חדש, "לקדם את השגשוג ההדדי והרווחה של העמים הקשורים בהסכם". ההסכם כלל הכרה ב"מרחב האינטרסים" של כל מדינה והשותפות בו נטלו על עצמן "לסייע זו לזו בכל האמצעים הפוליטיים, הכלכליים והצבאיים כאשר אחד מהצדדים להסכם נמצא תחת מתקפה", ממדינה שאינה קשורה בהסכם, למעט [[ברית המועצות]].
על מנת שתוכל להעביר כוחות דרומה כדי לסייע ל[[איטליה]] במלחמתה ביוון, לחצה גרמניה על הונגריה, רומניה ובולגריה להצטרף להסכם. [[הונגריה]] הצטרפה ב-[[20 בנובמבר]] [[1940]], [[רומניה]] ב-[[23 בנובמבר]] [[1940]] ו[[בולגריה]] ב-[[1 במרץ]] [[1941]]{{הערה|1=Walter R. Roberts, [http://books.google.com/books?id=43CbLU8FgFsC&pg=PA12 Tito, Mihailović, and the allies, 1941-1945], page 12}}. [[סלובקיה]] צורפה עוד קודם לכן, ב-[[24 בנובמבר]] [[1940]]. [[יוגוסלביה]] חתמה על ההסכם ב-[[25 במרץ]] [[1941]], אך לאחר הפיכה צבאית בברכת [[בריטניה]]{{הערה|[[צ'רצ'יל]] כותב בספרו: "מלונדון עשיתי ככל יכולתי לגייס את היגוסלבים נגד גרמניה" (ע' 143). ובנאום מיד
למרות בקשות חוזרות של [[גרמניה]], סירבה [[פינלנד]] להצטרף להסכם, בטענה שמלחמתה בברית המועצות היא מלחמה נפרדת מ[[מלחמת העולם השנייה]]. דבר זה אפשר לה לשמור על קשרים דיפלומטיים עם [[ארצות הברית]] עד 1944.
| |||