התאוריה של הכול – הבדלי גרסאות

בתקופה זו, היה זה לכאורה סביר כי לא קיימים כוחות יסודיים אחרים (מלבד כבידה ואלקטרומגנטיות). התורמים העיקריים לפיתוח התאוריה של הכלהכול היו [[גונר נורדסטרום]], [[הרמן וייל]], [[ארתור אדינגטון]], [[תיאודור קלוצה]], [[אוסקר קליין]] והבולטים מכולם: איינשטיין ועוזריו. בשנותיו האחרונות, עמל אלברט איינשטיין רבות כדי למצוא תאוריה מאחדת שכזו, אך העלה חרס בידו.

התורה הפיזיקלית המתקדמת ביותר הקיימת כיום אשר מתקרבת צעד נוסף לחזון התאוריה של הכלהכול ושאוששה בניסויים היא תורת השדות הקוונטית. תורה זו מצליחה לאחד את תורת הקוונטים עם תורת היחסות הפרטית, מצליחה לתאר את החלקיקים השונים בטבע ולאחד שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים בטבע בעזרת [[תורת כיול|תורות כיול]] ([[אלקטרומגנטיות|הכוח האלקטרומגנטי]], [[הכוח הגרעיני החזק]] ו[[הכוח הגרעיני החלש]]). לפי תורת השדות הקוונטית הדבר הבסיסי ביותר אינו חומר, אנרגיה או כוח אלא [[שדה]]. ישנם שדות שיוצרים את חלקיקי החומר ושדות שיוצרים את הכוחות היסודיים בטבע. הכוח היסודי הרביעי המוכר כיום - כוח ה[[כבידה]], המתואר בעזרת תורת היחסות הכללית, הינו הכוח היחיד שאי אפשר לקבל בעזרת תורת השדות הקוונטית. כאשר מנסים לתאר את שדה ה[[גרוויטציה]] מקבלים פתרונות מתבדרים לאינסוף שאינם ניתנים לסילוק ולכן אינם מייצגים נכונה את כוח הכובד (שאינו אינסופי). השאלה כיצד לתאר בעזרת תורת השדות הקוונטית את כוח הכבידה היא אחת מהבעיות המרכזיות כיום בפיזיקה. [[תורת המיתרים]] היא דוגמה לתאוריה המנסה לפתור בעיה זו ולהגשים את חזון התאוריה של הכלהכול, אך עדיין איננו יודעים האם גישה זו נכונה.

* {{וואלה!|גרדיאן|סטיבן הוקינג מוותר על "התאוריה של הכלהכול"|510560|25 בפברואר 2004|}}