ברלין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רגע, תקעת את זה באמצע הערך, אני מחזיר לסוף |
טוב, שיהיה בלי התמונה |
||
שורה 109:
כמו כן פועלת בעיר מערכת [[אוטובוס]]ים שאורך קוויהם 1,626 ק"מ, המשרתת 407.1 מיליון נוסעים מדי שנה, ומערכת [[מעבורת|מעבורות]] המופעלות על ידי חברת ברלינר פֿרקרסבטריבה ([[BVG]]). ב[[מזרח ברלין]] פועלת מערכת [[רכבת חשמלית|חשמליות]]. כל מערכות התחבורה בעיר מקושרות, וכרטיסי הנסיעה משרתים את כולן ומאפשרים מעבר ממערכת אחת למשנייה. מערכת [[מסילת ברזל|מסילות ברזל]] חוצה את מרכז ברלין ממערב למזרח ומצפון לדרום. מערכת זו משרתת הן את האס-באן והן את הרכבות הבינעירוניות המגיעות אל העיר. סביב מרכז העיר, במסילה מעגלית, עוברות רכבות אס-באן. מסילה זו נקראת ה"רינגבאן" (רכבת הטבעת).
==יהודי ברלין==
הימצאות יהודים בעיר נזכרת ברשומות לראשונה ב-1295. הם התגוררו ב[[יודנשטרסה (ברלין)|רחוב היהודים]] של ברלין. ב-1348, בימי [[המוות השחור]], נערכו בהם פרעות והשורדים גורשו. העדה קמה מחדש ב-1354. ב-1446 גורשו היהודים מכל ברנדבורג, אך הותר להם לחזור לאחר שנה. ב-1510 התחוללה בעיר [[עלילת דם]]: חמישים הומתו והיתר גורשו. הצו בוטל ב-1539 והנסיך [[יואכים השני מברנדנבורג]] מינה את [[יהודי החצר]] ליפולד מפראג למנהל המטבעה. עם מות הנסיך, הואשם ליפולד בהרעלתו והוצא להורג. צו הגירוש חודש ב-1573, והפעם "לעדי עד".
ב-21 במאי 1671 התיר [[פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג]] ל-50 משפחות יהודיות אמידות, שנדדו לאחר גירוש וינה שנה קודם לכן, להתיישב בעיר. ב-1672 קודש [[בית הקברות היהודי הישן בברלין]], וב-1714 נחנך בית-כנסת של קבע בסמטת היידרויטר. על העדה הוטלו מסים כבדים והגבלות רבות. ב-1700 היא מנתה כ-1,000 איש. במהלך המאה היו כמה מראשיה עשירים ומקורבים לשלטון, בראש ובראשונה [[דניאל איציג]]. בראשות [[משה מנדלסון]] ותלמידיו הפכה העיר למוקדה של [[תנועת ההשכלה היהודית]]. ב-1778 פתח [[דוד פרידלנדר]] את בית-הספר "חברת חינוך נערים" (בגרמנית: Jüdische Freyschule), מוסד החינוך היהודי המודרני הראשון, בו נלמדו גם נושאים שאינם דתיים. בברלין פעלו גם [[סלון ספרותי|הסלונים הספרותיים]] של [[רחל ורנהגן]] ו[[הנרייטה הרץ]]. ב-1812 הוענקה אמנציפציה לכל יהודי פרוסיה. בני העדה היו מעורים מאוד בסביבתם: בשנות ה-30 התנצרו בה חמישים איש מדי שנה.
הציבור היהודי בעיר גדל במהירות: מ-3,292 ב-1812 ל-11,840 ב-1852 ול-28,000 בסוף העשור. הצפיפות הביאה לבניית [[בית הכנסת החדש (ברלין)|בית הכנסת החדש]] ב-1859. הקהילה המרכזית הייתה ליברלית (רפורמית מתונה) בעיקרה, ו[[אברהם גייגר]] עצמו כיהן בה בין 1869 ל-1874, אך נותרה מאוחדת: מ-1874 ועד השואה הועסקו בה 30 רבנים, 18 ליברלים ו-12 אורתודוקסים, והיא החזיקה תשעה בתי-כנסת ליברליים ושבעה אורתודוקסיים. לצדה התקיימו שתיים זעירות: הרפורמית הקיצונית של [[שמואל הולדהיים]] והאורתודוקסית הבדלנית של [[עזריאל הילדסהיימר]]. כמו כן, התקיימו בעיר שניים משלושת המוסדות להכשרת רבנים בגרמניה: [[בית המדרש לרבנים בברלין|בית-המדרש האורתודוקסי של הילדסהיימר]] ו[[בית הספר הגבוה למדעי היהדות]] הרפורמי. הקהילה הראשית הפעילה מגוון מוסדות רווחה, ובשנות ה-30 היו לה 70,000 חברים משלמי מסים.
ב-1933, עם עליית ה[[נאצים]] לשלטון, התגוררו בבירה 160,000 יהודים, כשליש מכלל האוכלוסיה היהודית בגרמניה. הם קופחו ונרדפו על ידי המשטר. בשנים הבאות הצליחו 90,000 להגר, ועוד 55,000 נרצחו בשואה; גירוש ראשון לפולין נערך ב-18 באוקטובר 1941. 7,000 התאבדו. ב-16 ביוני 1943 הוכרזה ברלין "יודנריין", אם כי למעשה התגוררו בה לפני תום המלחמה 5,990 יהודים ברשיון, רובם נשואים לבני-זוג אריים, ועוד כמה אלפים במחתרת. הקהילה התאוששה באיטיות לאחר 1945. כיום, לצד היהודים המקומיים, ישנו מספר גדול של מהגרים מברית-המועצות וישראלים.{{הערה|"ברלין" ב[[אנציקלופדיה יודאיקה]], מהדורת 2007.}}
==אתרים מרכזיים בעיר==
| |||