אסואירה – הבדלי גרסאות

הסולטאן מוחמד בן עבדאללה בחר בעשר משפחות יהודיות עשירות, וביקש מהן להתיישב באסואירה ולפתח את סחר החוץ שלה. הוא העניק להן פריבילגיות מפליגות במסחר ופטר אותן מתשלום המס המיוחד שהוטל על היהודים. סוחרים אלה נשאו את התואר "תוג'ר אלסולטאן" [משגיחי ויקיפדיה: (ת'.ג'.ר'. הוא שורש שמי, גם בעברית תגר או תגרן = סוחר]) או "סוחרי הסולטאן", ונודעה להם חשיבות ראשונה במעלה בהתפתחותה של העיר, ובהתגבשות הקהילה היהודית בעיר. פרופ' אליעזר בשן מציין‏‏{{הערה|1=‏ביטאון ברית 17 עמ' 61-63‏}} כי בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19, מתוך 39 סוחרי המלך 24 היו יהודים. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 מתוך 50 חברות שפעלו בעיר 30 היו של יהודים. חלק מהיהודים מילאו תפקידים דיפלומטיים, כמו סוכנים קונסולריים של מדינות כמו אוסטריה וארצות הברית. הם סחרו עם ארצות אירופה, ובמיוחד עם [[אנגליה]] (בתחילת המאה ה-19 רוב הסחר הבריטי התנהל באמצעות ארבע משפחות יהודיות) ועם [[צרפת]], ועמדו בקשרי תרבות עם קהילות יהודיות בעולם כולו. הקהילה היהודית באסואירה הייתה רוויה לא רק במשפחות סוחרים עשירים (אוחיון, אפריאט, אוחנה, אפללו, חדידה, בן עוליאל, בן שימול, נהון, סבאג, פרץ ועוד) אלא גם בשושלות רבנים בעלי שיעור קומה (קורקוס, אלמליח, קוריאט, פינטו, כנפו, בן מויאל, ממן, אבקסיס, זאגורי ועוד). בשנים מסוימות יהודי העיר מנו עד 17,000 איש לעומת כ-10,000 לא יהודים.