כיבוש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 2:
'''כיבוש''' (במונחים מדיניים) הוא השתלטות של [[קבוצה אתנית]] או [[מדינה]] אחת על אחרת או על חלק ממנה או על שטחים בשליטתה. גם השתלטות של ארגון או של בודדים על שטחי ארץ נחשבים על פי הנסיבות ככיבוש. הכיבוש נעשה, בדרך כלל, באמצעות כוח צבאי או במהלך [[מלחמה]], אך גם השתלטות באמצעות הפעלת לחצים [[פוליטיקה|פוליטיים]] מכונה לעתים כיבוש. כיבוש שנעשה במהלך מלחמה מכונה ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט הבינלאומי]]: [[תפיסה לוחמתית]]. מצב שבו גורם מתוך המדינה (או הטריטוריה) משתלט עליה בכוח, מכונה בדרך כלל [[הפיכה]] (ולעתים, בעיקר לציון שינוי מהותי של המשטר, [[מהפכה]]).
 
מאז [[מלחמת העולם השנייה]], מקובל שיש לסיים מצב של כיבוש בנסיגת הכובש מהשטחים שתפס והחזרת השליטה בהם לבעליהם הקודמים. נסיגת הכובש תלויה בדרך-כלל בהסדרים שמסיימים את מצב המלחמה, אם השטח נתפס במלחמה. עד מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר אחריה, הייתה נפוצה תופעה שבה מדינה שכבשה שטחים ממדינה אחרת מספחת אותם לשטחה, ואף זוכה להכרה בינלאומית בצעד זה. תופעה זו אינה נפוצה כיום, ובכל מקרה הכרה של [[הקהילה הבינלאומית]] בצעד כזה נדירה מאוד. שאלת מעמדם של שטחים כבושים, ובפרט מעמדם של תושבי השטחים האלה ומעמדם של שטחים שהיו כבושים גם בידי המדינה ממנה נכבשו, במקרה של סכסוך שאינו מגיע לפתרון, היא מהבעיות הסבוכות במשפט הבינלאומי כיום.
 
== שלטון כיבוש ==
 
על פי [[אמנת ז'נבה הרביעית]], מדינה כובשת חייבת לדאוג לצרכים של תושבי השטחים שבשליטתה. על הכוח הכובש מוטלת החובה לשמור על [[זכויות אדם|זכויות האדם]] של האוכלוסייה בשטח הכבוש, לאפשר קיום חיי שגרה ולהבטיח את הסדר והביטחון הציבוריים, תוך כיבוד המנהגים המקומיים. הזכויות והאיסורים שעל הכוח הצבאי חובה לשמור הן: [[הזכות לחיים]]; הזכות ל[[חופש התנועה]]; הזכות ל[[פרנסה]]; [[הזכות לדיור]]; [[זכות הקניין|הזכות לקניין]]; הזכות ל[[הליך הוגן]]; הזכות ל[[טיפול רפואי]]; איסור על [[ענישה קולקטיבית]]; איסור על [[גירוש]] תושבים אל מחוץ לשטח הכבוש; איסור יישוב אזרחים של המדינה הכובשת בשטח הכבוש; איסור הפעלת לחץ לשיתוף פעולה עם הכוחות הכובשים; הזכות לתכנון סביבתי.
 
כוח כובש רשאי להגביל את [[חופש התנועה]] של אזרחים או להטיל [[סגר]] על שטח כבוש, רק אם פעולה זו נחוצה לחלוטין להשגת יעדים צבאיים. אזרחים לא-מאורגנים הנוטלים חלק בלחימה, מסתכנים באיבוד זכותם להגנה כאזרחים ואינם נהנים מהזכויות השמורות ל[[חייל]]ים במדים, הזוכים למעמד מוגן כ[[שבוי מלחמה|שבויי מלחמה]], אם הם נתפסים בידי כוחות המדינה הכובשת. אזרחים לא-מאורגנים המשתתפים בלחימה צפויים לעמוד לדין כעבריינים לפי החוק הפלילי של המדינה שאסרה אותם.