נסים יהודה דנון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 17:
בחורף [[תרע"א]] ([[1911]]) התגלע ריב בין שתי העדות - האשכנזית והספרדית ב[[צפת]]. הרב דנון הוזמן מצד ראשיהן ומנהיגיהן לפשר ביניהן. כתוצאה מהשתדלותו הנמרצת עלה בידו לישב את הסכסוך ולהשיב את השלום על מכונו.
 
בכסלו [[תרע"א]] (סוף 1910) נבחר מטעם האסיפה הכללית, כשמה בטורקית: "מיג'ליש עומומי", ב[[איזמיר]] לרב ראשי וראב"ד ב{{ה|אימפריה העות'מאנית}}. במשרה זו כיהן עד חודש אלול [[תרע"ה]] ([[1915]]). בעצם ימי [[מלחמת העולם הראשונה]] נתמנה ל[[חכם באשי]] ו[[הראשון-לציון]] ב[[ירושלים]]. בחשון [[תרע"ז]] (סוף [[1916]]) חזר אליה, וישב על כיסא הרבנות בה עד סוף שנת [[תרע"ח]] ([[1918]]). לאחר כניסת [[הצבא הבריטי]], רבני העיר בחרו ב[[רב ראשי]] ו[[ראשון-הראשון לציון]]. אז התפטר ממשרתו מרצונו, ולא השתתף בבחירות. נסע לחוץ לארץ בשליחות מוסדות [[צדקה]] וחסד וכוללות המערבים בירושלים.
 
נפטר ב[[ספגס]] ([[מרוקו]]), [[ט"ו בשבט]] [[תר"ץ]] (1930).