ועידת מדריד (1991) – הבדלי גרסאות

בעקבות [[מלחמת המפרץ הראשונה]], סבר הממשל האמריקאי כי שיתוף הפעולה שבין [[ארצות הברית]] ו[[מדינות ערב]], וכן עמידתהועמידתה של ישראל מן הצד, ללא תגובה צבאית, בשעה שנורים עליה טילים, על מנת שלא למוטט את הקואליציה, יוצרים אווירה חדשה, שתאפשר את קידומו של המשא ומתן המדיני, וכי השעה כשרה לכינוסה של ועידה בינלאומית לשלום, שתנצל את "חלון ההזדמנויות" שנפתח. ראש ממשלת ישראל, [[יצחק שמיר]], היה מתנגד תקיף לרעיון הוועידה הבינלאומית (מכיוון שחשש מלחץ בינלאומי על ישראל על מנת שתסכים לוויתורים) שהועלה עוד בתקופת כהונת הממשלה הקודמת על ידי מזכיר המדינה בממשלו של [[רונלד רייגן]], [[ג'ורג' שולץ]], אך נדחה על ידי שמיר.{{ש}}

[[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] (האב) ו[[מזכיר המדינה]] הפעלתן [[ג'יימס בייקר]] החלו בלחץ מאסיבי. הימיםלאחר היודיונים ימיבין קליטתהממשל [[העלייההאמריקאי מברית המועצותלבין לשעברממשלת בשנותישראל התשעים|העלייה הגדולה מברית המועצות]] וישראל נזקקה לסיוע כספי על מנת לקלוט את מאות אלפי העולים שהדפקו על פתחה. בנאום חריף שנשא בוש, ב-[[12 בספטמבר]] [[1991]] תקף אתהסכים שמיר, ודרש כי מפעל ה[[התנחלויות]] בשטחים ייעצר, וכי ישראל תשתתףלהשתתף בוועידה בינלאומית לשלום, כתנאי למתן ערבויות כספיות למימון קליטת העלייה. הייתה זו אחת מנקודות השפל הנמוכות ביותר אליהם הגיעו ב[[יחסי ישראל-ארצות הבריתמדריד]], עדתוך אותהמספר עת. במהלך ביקוריו של מזכיר המדינה [[ג'יימס בייקר|בייקר]] בארץהתניות, קיבלשכללו שמיר את פניו בהעלאת [[התנחלות|התנחלויות]] חדשותהגבלות על הקרקע.מבנה אךהמשלחת לבסוףהפלסטינית-ירדנית, לאחר שניסיון ליצור לחץ באמצעות הפעלת [[קבוצת אינטרס|שדולה]] יהודית ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] לא עלה יפה, הסכים שמיר להשתתף בוועידה בינלאומית ב[[מדריד]], תוך התניה שהמשא ומתן העיקרי לא יתנהל בה אלא בדיונים נפרדים מול כל מדינה בנפרד, וכמובן חידוש היחסים הדיפלומטיים עם [[ברית המועצות]]. לקראת כינוס הוועידה מסרה ארצות-הברית מסרה לישראל מכתב ביטחונות בו ציוןצוין שהיא אינה תומכת בכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית ואין זו מטרתה להביא את אש"ף לתוך התהליך או לגרום לישראל להיכנס לדו-שיח או משא ומתן עם אש"ף.