פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
פקדון ==> פיקדון
בשנים שקדמו לפרוץ המשבר, פעולות ויסות שערי המניות איפשרו את קיומו של שוק פעיל למניות בנקאיות. הציבור העדיף את ההשקעה במניות על פני השקעה אחרת, אפילו לטווח קצר. בשוק המניות ניתן היה למכור מניות חדשות בסכומים ניכרים לציבור. היו מקרים שבהם היה הבנק מעמיד לרשות הלקוח אשראי בסכום זהה לסכום שבו רכש מניות חדשות. ההנחה הייתה כי ההכנסה מעליית שער המניה תהיה גדולה יותר מסכום ה[[ריבית]] שיהיה על הלווה לשלם לבנק. ויסות שערי מניות הבנקים גרם לתופעה המקובלת בשווקים בכלל וגם בשווקים הפיננסיים: כאשר השוק המשני, השוק לסחורה משומשת, בניירות ערך - ה[[בורסה לניירות ערך]], פועל במגמת עלייה, היזמים מצליחים למכור סחורה נוספת בשוק לסחורות חדשות ומנפיקי ניירות ערך מוכרים מניות נוספות ב[[השוק להנפקות חדשות|שוק להנפקות חדשות]]: מילוות מדינה, איגרות חוב, אופציות.
 
ממדי ה[[הון עצמי|הון העצמי]] עלו לרמה שבה המוסדות הפיננסיים מחו"ל נתנו אמון באיתנות הכספית של הבנקים המקומיים. [[הלימות ההון]] עמדה בדרישות שוקי הכספים הבינלאומיים, והאמון שלו זכו הבנקים איפשר להם להגדיל את האמצעים הפיננסים שהועמדו לרשותם. הבנקים בישראל לוו ממוסדות פיננסיים מחו"ל סכומים הולכים וגדלים. ה[[מנוף פיננסי]] שנוצר היה בתהליך עלייה. כך, ההון העצמי המוגדל איפשר לבנקים לקבל עוד אמצעים לעשיית עסקים: מתן הלוואות לאוצר המדינה ולחברות עסקיות והפקדת פקדונותפיקדונות נוספים במוסדות כספיים.
 
למעשה מדובר בתופעה שיש לה שני היבטים: