התקופה הממלוכית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

בירת החלק הצפוני של הארץ הייתה העיר [[צפת]] ובירת החלק הדרומי הייתה [[עזה]]. ערים מרכזיות נוספות בארץ היו [[חברון]], [[רמלה]], [[לוד]], [[שכם]], [[ג'לג'וליה]], [[קאקון]] (ב[[עמק חפר]]), ו[[ירושלים]]. [[ירושלים בתקופה הממלוכית|ירושלים הממלוכית]] מהווה מקרה מיוחד של עיר, שהייתה בעלת חשיבות דתית עליונה, אך מילאה תפקיד שלטוני ומסחרי שולי. תולדותיה, על אף שהן משיקות לתולדות ארץ-ישראל בכלל, נבדלות מהן במובנים רבים.

250 שנות השלטון הממלוכי בארץ נחלקות לתקופה קצרה של כיבוש והתבססות (תקופת [[בייברס]]), כמאה שנות שלטון מרכזי חזק, וכמאה שנות התפוררות. זוהי חלוקה סכמטית, שכן גם בתקופת השלטון המרכזי החזק היו שנים של רפיון, וגם בתקופת ההתפוררות היו שנים של פריחה ושגשוג. בשנים שבהן השלטון המרכזי היה חזק - רמת הביטחון האישי ורמת הסדר והארגון השלטוני היו גבוהות - אך עול ה[[מס]]ים (ה[[ג'יזיה]]) היה כבד, האדיקות הדתית ה[[אסלאם|מוסלמית]]המוסלמית הייתה רבה, וחוקי האסלאם נאכפו בקפדנות וביד חזקה. מאידך גיסא, בשנות הרפיון וההתפוררות, התחזקו מנהיגים מקומיים על חשבון השלטון המרכזי, וכנופיות [[בדואים]] ו[[שודד]]י דרכים, הטילו את אימתם על תושבי הארץ.

בשנת [[1249]] איים [[לואי התשיעי]] על [[מצרים]] במהלך [[מסע הצלב השביעי]], וזכה להצלחה עקב רפיון השליטים [[השושלת האיובית|האיובים]]. ב-[[13 באפריל]] בסוף אותה שנה, ב[[ קרב אל-מנצורה (1250)|קרב אל-מנצורה]], הצליח גדוד ממלוכי (הגדוד הבח'רי) להביס את צבא לואי התשיעי תבוסה מוחלטת. צעדו הבא של מפקד הגדוד, ה[[אמיר]] [[קוטוז]], היה להדיח את השלטון האיובי ולהשליט את הממלוכים על מצרים. (ראו גם [[ממלוכים#ממלוכים במצרים|ממלוכים במצרים]]). כעבור עשר שנות התבססות במצרים ושיקומה, פנו הממלוכים ממצרים כדי לסייע לשלטון ב[[דמשק]] אל מול [[פשיטות המונגולים לארץ ישראל|פלישת האימפריה המונגולית]], שכבשה כבר את [[בגדאד]] והייתה בדרך להשתלטות על המזרח התיכון כולו. הממלוכים יצאו לקדם את פני הפולש ונתקלו בחיל ה[[מונגולים|מונגולי]] סמוך ל[[מעיין חרוד]]. ביום שישי, [[3 בספטמבר]] [[1260]], ב[[קרב עין ג'אלות]], הביסו הממלוכים את המונגולים ובלמו את התקדמותם. כתוצאה מכך כבשו הממלוכים את דמשק מידי שליטיה הנרפים, וביססו את שלטונם ככוח החזק ביותר במזרח התיכון למשך 250 השנים הבאות.

ב-[[24 באוקטובר]] 1260, בדרכו חזרה למצרים, [[רצח]] האמיר [[בייברס]] את קוטוז והפך ל[[הסולטנות הממלוכית|סולטאן הממלוכי]]. הוא כונן מחדש את ה[[ח'ליפה|ח'ליפות]] בקהיר (לאחר ש[[האימפריה המונגולית]] חיסלה את הח'ליפות בבגדאד). במעשה זה העניק ביברס גושפנקא דתית לשלטונו ולשלטונם שלולשלטון הממלוכים.