קנוט הגדול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Ori העביר את הדף קאנוט הגדול ל־קנוט הגדול
התאמה לשם לאחר העברה
שורה 3:
|שם=קאנוט הגדול מלך אנגליה, דנמרק ונורבגיה
|תמונה=[[קובץ:Cnut.jpg|250px]]
|כיתוב=קאנוטקנוט הגדול
|חתימה=
|שם בשפת המקור=Cnut the Great
שורה 45:
|תפקיד9=
}}
[[קובץ:Silvermynt slaget för Knut den Store.png|שמאל|ממוזער|250px|מטבעות כסף מימי קאנוטקנוט]]
'''קְנוּט השני מלך דנמרק''' ('''הראשון מאנגליה''')'''"הגדול"''' (ב[[דנית]]: '''Knud den Store''' - '''קְנוּד דֶן סטוֹר''', לעתים נהגה '''קָאנוּט''';{{כ}} [[994]]/[[995]] – [[12 בנובמבר]] [[1035]]) הוא מלך [[ממלכת אנגליה|אנגליה]], [[דנמרק]] ו[[נורבגיה]], שליט ומושל [[שלזוויג (מחוז)|שלזוויג]] ו[[פומרניה]]. בנם של [[סוויין פורקבירד]] ו[[סיגריד]], אלמנת [[אריק משבדיה]]. אביו של קאנוטקנוט היה [[עבודת אלילים|עובד אלילים]], אך קאנוטקנוט עצמו נטבל ל[[נצרות]] בגיל צעיר, וקיבל את השם למברט.
 
מ[[המאה ה-9]] החלו ה[[ויקינגים]] הדנים פולשים ל[[ממלכת אנגליה]]. עם השנים התיישבו בארץ, שנודעה כ"דֶנילוֹ". [[אתלסטאן, מלך אנגליה]] מיגר את הדנילו, אך יורשיו, [[אדמונד הראשון, מלך אנגליה|אדמונד הראשון]] ו[[אדרד, מלך אנגליה|אדרד]], נאלצו להדוף פלישות ויקינגיות חוזרות ונשנות. עם המלכתו של [[אדגר, מלך אנגליה|אדגר]] שקטו הרוחות, והפולשים הוכרו כיושבי קבע, אך לאחר מותו החריפו מחדש היחסים בין יושביה הדנים של אנגליה ליושביה האנגלו-סקסים, ושבו הפלישות הוויקינגיות.
שורה 52:
[[אתלרד השני מלך אנגליה|אתלרד השני]], שירש את הכתר האנגלי, השיג את השלום במחיר כבד, אך לבסוף עלה על דעתו כי כל [[שכיר חרב|שכירי חרבו]] ויושביה הוויקינגיים של ממלכתו קשרו נגדו קשר. בשנת [[1002]] הוציא לפועל טבח נורא. בין הנטבחים הייתה גונהילד, אחותו של סוויין מלך דנמרק. כתגמול, סוויין פשט על אנגליה, טבח ביושביה, ולאחר קבלת מס עתיר חזר לארצו.
 
ב[[אוגוסט]] שנת [[1013]] שב סוויין לאנגליה בלווית בנו קאנוטקנוט, נסיך הכתר הדני. במערכה מתוחכמת שיעבד את הדנים שבצפון אנגליה, ורבים מיושבי אנגליה המרכזית, התקפתו נהדפה ב[[לונדון]], אך הוא נמשח למלכות אנגליה בעוד שאתלרד פרש לנורמנדיה. ב[[פברואר]] של אותה השנה מת סוויין, והצי הכתיר את בנו למלך אנגליה. המלכתו של קאנוטקנוט לא נתקבלה בידי האצולה, ואתלרד המודח הושב לכס האנגלי. לפיכך שב קאנוטקנוט לדנמרק בשנת [[1014]], מחשש לחייו, אך לא לפני שהטיל מומים בשבויי אביו, כאות לעתיד לבוא.
 
ב[[אוגוסט]] שנת [[1015]] פלש לאנגליה בשנית, עם צבא של כ-8000 איש. הוא לחם במספר קרבות לא מכריעים כנגד אתלרד, ומאוחר יותר כנגד יורשו [[אדמונד השני, מלך אנגליה|אדמונד השני]]. ב[[אוקטובר]] שבשנת [[1016]] מחץ קאנוטקנוט את כוחותיו של אדמונד ב[[קרב אסנדון]].
 
השניים נפגשו על אי בנהר הסברן והסכימו לחלק את הממלכה ביניהם, אך מותו של אדמונד בנובמבר [[1016]] הפך את קאנוטקנוט לשליטה היחיד של אנגליה, באישור ה[[ויטנגמוט]] מ[[ינואר]] [[1017]]. על מנת לבסס את שלטונו נישא קאנוטקנוט לאלמנתו של אתלרד השני, [[אמה מנורמנדיה]], בתו של [[ריצ'רד הראשון, דוכס נורמנדיה]], ובכך חיזק גם את קשריו הפוליטיים והמסחריים עם [[דוכסות נורמנדיה]].
 
כמלך אנגליה שילב קאנוטקנוט בין מוסדות אנגליים ודניים. כמו כן, ריכז את החוקים האנגליים ויצר אחידות במסורת ה[[סקסונים|סקסונית]]. בחלקו את המדינה, בסגנון הדני, לארבעת מחוזות ([[ממלכת וסקס|וסקס]], [[מרסיה]], [[מזרח אנגליה]] ו[[נורת'מבריה]]), ייסד את שיטת האדונות הטריטוריאלית שתונח ביסוד הממשל האנגלי במשך מאות שנים לאחר מכן. מס ההגנה האנגלי האחרון שולם למלך, וסכומו הכולל היה 82,500 פאונד. קאנוטקנוט הרגיש בטוח דיו כדי לשלוח את הצי בחזרה לדנמרק לאחר קבלת תשלום של 72,000 פאונד בשנת [[1018]]. קאנוטקנוט תמך במפעלים רבים, מימן את בנייתן של [[כנסייה|כנסיות]] ו[[קתדרלה|קתדרלות]] רבות, שלח [[מיסיון|מסיונרים]] לדנמרק ואף עלה ל[[רומא]].
 
כדי לקשר עצמו עם השושלת שהדיח נשא, כאמור, את אמה מנורמנדיה, וכך מנע התקפה מצד נורמנדיה, בה ישבו בניו הגולים של אתלרד השני, אלפרד ו[[אדוארד המוודה|אדוארד]]. את בנו מנישואין אלו, [[הארדיקאנוט]], מינה ליורש העצר על חשבון אחיו [[הרולד הראשון, מלך אנגליה|הרולד]], בנה של פילגשו. בשנת [[1018]] (או [[1019]]) ירש קאנוטקקנוט את אחיו, [[הרולד השני, מלך דנמרק]], ובשנת [[1028]] כבש את [[נורבגיה]] עם צי בן 50 ספינות מאנגליה. ניסיונו לשלוט בממלכה דרך סוויין, בן נוסף מפילגשו, תם במרידה והחזרת השושלת הנורבגית המודחת, תחת [[מגנוס הראשון|מגנוס הטוב]].
 
[[קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קונרד השני]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]], התיידד עם קאנוטקנוט, ואירס את בנו [[היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך]] לגונהילדה, בתו של קאנוטקנוט. וכן העביר לפיקוחו את שלזוויג ופומרניה. האחרונה כנראה הייתה לאחוזה פיאודלית של קאנוטקנוט, היות שבולסלאב הראשון, דוכס [[פולין]], שלח את [[צבא]]ו לעזרת קאנוטקנוט בכיבוש אנגליה.
 
קאנוטקנוט זכה לתדמית של מלך טוב ומוצלח, אולם נקודת מבט זו ניתן לשייך ליחסו הטוב ל[[נצרות|כנסייה]], ששלטה בכל הכותבים וה[[היסטוריון|היסטוריונים]] דאז. כך, למשל, מתואר קאנוטקנוט כמלך ששמר על מצוות הדת, אף על פי שניהל נישואים [[ביגמיה|ביגמיסטיים]] באופן פתוח, והיה אחראי לרציחות פוליטיות רבות.
 
הוא מוזכר במיוחד באגדה מסוימת בה ניסה להחזיר את גלי הים אחורה. לאחר שנמאסו עליו דברי החנופה שבחצרו, כאשר פגש בחנפן שהציע כי המלך יכול לשלוט ביסודות הטבע עצמם, יצא לסאות'המפתטון כדי להוכיחו אחרת. אגדה זאת נתפרשה פעמים רבות באופן שגוי, כאילו חשב המלך את עצמו לבעל כוחות על-טבעיים. למעשה הייתה האגדה תעמולה בעדו.
 
קאנוטקנוט מת בשנת [[1035]] בשפטברי, דורסט, ונקבר ב[[וינצ'סטר (עיר)|וינצ'סטר]]. הוא הוריש את כל המקומות בהם שלט לבנו [[הארדיקאנוט]], שמלך בדנמרק כ"קאנוט השלישי", אך אחיו למחצה, [[הרולד הראשון, מלך אנגליה|הרולד קל-הרגליים]] תפס את השלטון באנגליה. לאחר מותו של הרולד ב-[[1040]], הפך הארדיקאנוט גם למלך אנגליה.
 
== לקריאה נוספת ==
* [[וינסטון צ'רצ'יל]] (לעברית: [[אהרן אמיר]]), '''[[היסטוריה של העמים דוברי האנגלית (ספר)|היסטוריה של העמים דוברי האנגלית]]''', כרך ראשון ־ הולדת בריטניה, 130 ־ 138, הוצאת "[[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]]", תשכ"ו.
* [[האנציקלופדיה העברית]]:.
** כרך עשרים ותשעה, "קאנוטקנוט II הגדול", 871.
** כרך עשרים ושלושה, "(ה)ממלכה המאוחדת, היסטוריה: תקופת האנגלו־סכסים; שושלת הנורמנים", 871 ־ 873.
** כרך אחד עשר, "דנמרק", 896 ־ 897.