ניטל – הבדלי גרסאות

הוסרו 206 בתים ,  לפני 6 שנים
אין תקציר עריכה
מ (←‏טעמים: תקלדה)
'''נִיטָל''' או '''נִיתָּל''' ([[הגייה אשכנזית|נהגה]] "ניטְל", ב[[שווא נח]]), וכן '''ניטל נאַכט''' (ב[[יידיש]]: "ליל ניטל") או '''בלינדע נאַכט''' (ביידיש: "לילה עיוור"), הוא כינויו של ליל [[חג המולד]] בפי [[יהודים]] מארצות אשכנז אשר נוהגים בין היתר להימנע בו מ[[לימוד תורה]]. מנהגי היום מופיעים כבר במאה ה-15. המנהגהמנהגים נשמרנשמרים כיום בעיקר על ידי ה[[חסידים]].
 
==מקור המונח==
 
==מקורות המציינים את ייחודו של היום==
ב[[משנה]] במסכת עבודה זרה נקבע כי "לפני אידיהן (חגיהם) של [[עכו"ם|עובדי כוכבים]] שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן". המשנה מונה אלו חגים מדובר, "[[1 בינואר|קלנדא]], ו[[סטורן (מיתולוגיה)|סטרנורא]], וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה ויום המיתה".{{הערה|{{משנה|עבודה זרה|א|ג}}}} ה[[תלמוד]] מפרט כי האיסור שהוזכר במשנה לעסוק במסחר שלשה ימים חלים על יהודי ארץ ישראל בלבד, ואילו בגולה אינו אסור אלא יום אחד.
 
חג המולד אמנם אינו מוזכר במפורש ברשימת החגים במשנה (לפי רש"י, "חג הלידה" מתייחס ליום לידתו של ה[[מלך]]), אך בהקשר סוגיה תלמודית זו מופיע כבר בתקופת ה[[ראשונים]] הכינוי "ניתל\ניטל" ליום חג חשוב בנצרות שנוהגים בו איסורים לנהל משא ומתן ולשלוח מתנות. כך כותב במאה ה-13 מתייחס רבי [[מאיר הכהן מרוטנבורג]] לדברי התלמוד שבגולה האיסורים חלים יום אחד בלבד, ומוסיף שגם בגולה הם חלים רק על חגים מסויימים: "ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו ([[רש"י]]), דמן הדין אינו אסור אלא יום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל וקינה, אבל שאר איד שלהן אין תופשין בו ממשות". ברוב הדפוסים הושמט אזכור זה ואלו שבאו אחריו על ידי הצנזורה או מטעמי צנזורה עצמית.{{הערה|אולם הוא מופיע במפתחות, [[הגהות מיימוניות]] הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה א}} רבי [[ישראל איסרלן]] (1390-1460), מחבר הספר [[תרומת הדשן]], מזכיר את היום בכתיב שונה, "ני'''ת'''ל", בתשובה לשאלה האם טוב הדבר ש"בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה".{{הערה|1=אזכור זה הובא ב[[רמ"א]] בסימן קמח בשו"ע, וצונזר בשו"ע וילנא}} רבי [[עובדיה מברטנורא]] כתב אודות יום זה כי "אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון, וכן בכל יום איד שלהן שעושין אותו כגון נט"ל ופשקוו"ה, אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופסין בהם שם אלהות מותר".{{הערה|פירוש למסכת ע"ז פ"א מ"ב, דפוס ויניציאה שנת ש"ט. צונזר במהדורה המאוחרת מנטובה שנת שכ"ב }}
 
אזכור מפורש אודות מנהגים מיוחדים עבור ליל יום זה הופיע במאה ה-14, בהגהות ל[[ספר המנהגים]] המציין מנהג לומר את תפילת [[עלינו לשבח|עלינו]] בקול רם בליל ניטל, שכלולים בה המילים "שהם משתחוים להבל וריק", אף שלא נהגו כן כל השנה מפני החשש לתגובת הסביבה הנוצרית. הרב [[חוות יאיר|יאיר חיים בכרך]], רבה של [[יהדות וורמס]] במאה ה-17, מדווח לראשונה על "מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה (חג{{הערה|"חוגה" הוא כינוי בהברה יידית לחגאות הנוצרים}}) פלונית"{{הערה|1=מקור חיים, או"ח סי' קנ"ה א'}}. בכרך מלין על כינוי הגנאי 'ניטל' ותמה על מנהגים נוספים המתריסים נגד הנצרות, "פן יבולע גדי בין שבעים אריות. ולא סמכינן אניסא (=אין סומכין על ה[[נס]])."<ref>שם, סימן צ"ז אות ב'</ref>
 
לאורך הדורות מיהרו [[משומד]]ים אחדים לנצל מנהג זה כדי להבאיש את ריח היהודים בסביבתם החדשה. דיווח ראשון מסוג זה תועד בשנת 1599. בשנת 1616 העיד על המנהג ה[[משומד]] ה[[אנטישמי]] דיטריך שוואב, בספרו הפולמוסי "המסווה היהודי" (''Jüdischer Deckmantel''): "בזמן שאנו הנוצרים לפי מנהגנו הקדום והיפה חוגגים בכבוד רב, עם פעמונים מצלצלים, בתפילה, בשירה ובהודאה... והיהודים שומעים את הפעמונים מצלצלים הם אומרים דברי גידוף... "כעת הממזר זוחל בין הכיסאות והאשפתות, דהיינו בן הזונה חייב לזחול דרך כל בתי השימוש. ומטעם זה שומעים דפיקות בבית". ואחר כך הם אומרים, "הוא כאן", כדי להכניס פחד בלבם של הילדים ושאר בני הבית, עד כי אין ברצונם ללכת לבית השימוש אלא אם יש להם צורך גדול בכך... כמו כן אין הם מתירים לעצמם ללמוד או להתפלל בזמן ליל חג המולד, שאותו הם מכנים ניט"ל, זאת אומרת חג הנטלה. והסיבה לכך היא שהם מאמינים שבליל זה ישו בצער נורא ועל ידי כך שמונעים מלימוד ותפלה לא תהיה לו מנוחה ושלוה. על כך מעדיפים הם לשבת לבטלה ולקלל ולחרף אותו".{{הערה|מובא אצל [[דניאל שפרבר]], מנהגי ישראל, ח"ד עמ' שכט}}
 
==המנהגים==
הרב [[נתנאל וייל]], שחי ב[[קרלסרוהה]] במאה ה-17, כתב כי הטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש.{{הערה|הועתק מכתב ידו בספר [[נטעי גבריאל]], חנוכה, מאמר על ניטל}} אולם [[החת"ם סופר]] דוחה את טעם האבלות כי גם בעת אבלות ישנם לימודים המותרים ללמוד, וכן הוא תמה מה ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות. לפיכך הוא מציין שהאיסור ללמוד תורה נועד כדי למנוע מתלמידי החכמים ללמוד וממילא מחוסר מעש יילכו לישון מוקדם בלילה, ויקומו ב[[חצות]] כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, וזאת כדי למנוע מצב הפוך ומעורר קטרוג שבו היהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו.{{הערה|שו"ת ודרשת וחקרת ח"א עמ' קמז בשם החת"ס באגרות סופרים סי' ב.}}
 
בספר [[טעמי המנהגים ומקורי הדינים]], מסוף המאה ה-19, מצוטט בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה. ההסבר אינו מופיע בספר לקוטי הפרדס, אך ייתכן שהושמט כחלק מה[[צנזורה על ספרים עבריים]]. נימוק זה, כי המנהג יסודו מימי הביניים כשהיתה סכנה לשוטט ברחוב בליל זה התקבל על ידי חוקרים אחדים כמקור למנהג.{{הערה|1=[[אברהם יצחק שפרלינג]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14556&hilite=d17ae127-af9f-460f-8c5e-101c85f4a4d8&st=%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%9C&pgnum=513 Download טעמי המנהגים], עמוד ת"ק, סימן יט}}{{הערה|ראו [[יום-טוב לוינסקי]], המסתמך על "ליקוטי הפרדס" (ועל מאמרו של [[יעקב רייפמן]], [[השחר]] ב (תרל"א), 35–433), על דבריו של [[אליעזר צווייפל]] ב'''ספר לקוטי צבי''' של הרב צבי הירש סג"ל מרובנה, שתיקן והגיה צווייפל ({{HebrewBooks|הרב ר’ צבי הירש סג"ל ז"ל מראוונא|ספר לקוטי צבי: דברי תורה וחכמה; הגהתיו ותקנתיו אני אליעזר צבי הכהן צווייפעל|32884|ז'יטומיר: דפוס א"ש שפדאוו, תרכ"ו 1886}}), ועל ההיסטוריון הפולני [[יוזף שויסקי]] (Józef Szujski) ({{דבר|ד"ר [[יום-טוב לוינסקי]]|על הפולקלור בליל ה"ניטל"|1934/12/28|01001|טורים 5–6}}).}} חלקם אף סברו שהחסידים, מחוסר רצון לקבל את ההסבר הפשוט, הגו בדעתם הסברים שונים. לעומתם יש הסבורים כי ההסבר אודות הסכנה תלוש, שהרי ניתן ללמוד בבית וכן לא ידוע שבוטלה תפילה בציבור. לפי טענה זו הסיבה המקורית טמונה בתורת הנסתר, והיא עברה כ"תורה שבעל פה" מדור לדור ולא הופיעה בספרי הקודש עד המאה ה-19 מפחד הנוצרים.
 
חשש זה מהסביבה הנוצרית בא לידי ביטוי בנימה האפולוגטית ולעתים המתכחשת של רבנים, כאשר הללו נדרשו להשיב לנוצרים מלומדים אם אמיתית הטענה שיהודים אינם לומדים תורה כדי לטרוד את מנוחתו של ישו. דוגמא אחת מני רבים לכך ניתן לראות בהתכתבות בין צנזור הספרים היהודיים בפראג, קארל פישר, לרבי [[אלעזר פלקלס]] (1754-1826), שמתאמץ להניח את דעת השואל על ידי זלזול בנוהגים כן ובהסברים מפולפלים על מקור השם "ניטל".<ref>[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_13608_165.pdf בעניין לימוד התורה בליל ניטל]</ref>
 
{{ציטוט|תוכן=פראג יום ד' כ״א תמות תקע״ב לפ־ק
שלום, וכל טוב והצלחה תמידית להרב הגדול ר' אלעזר פלעקלש, רבן של כל ישראל במדינת [[בוהמיה|בעהמען]]!...
הנה תמול נשאלתי... להודיע דעתי אם אמת שהיהודים בליל ארוכה הנקרא ניטל או ניתל וכבר קודם ליל ההיא (ההוא) אינם עוסקים בתורה, כי אם מצחקים ומשחקים ואוכלים שום ברב, כדי שלא תהיה מנוחה לאותו רשע — אבל לא יצטרך להאריך. שאלה: אם מנהיג (מנהג) ההוא יוסד בדת ודין תורת משה או בדת ודין תורה שבעל פה או בתקוני הרבנים? ומי אותו רשע אשר נידון בגיהנם? ולמה נקרא ניטל?
גם נשאלתי... אם אני אוהב היהודים או אם אנכי מליץ היהודים? אמרתי: כל מי שמדבר אמת, ואוהב ערקה והולך בררך ישרים יהיה יהודי או מערי או יוני או ישמעלי הוא חשוב וראוי לאהבה,. הלא נודע לכל אדם מה שאמר המלך החכם פרידריך השני? אמר: כל תושבי מדינותי יאמינו כרצונם ובחפצם וואן זיא נור עהרליכע לייטע זינד (=כל עוד אנשים ישרים המה)}}
 
משיב לו פלקלס:{{ציטוט|תוכן=
...ועל שאלת איש נכבד אה"ט (אדוני הטוב) יחי', אם נקח מועד לבאר המלות זרות השגורות בפי האספסוף אבל תכלה העת והן לא תכלנה. ואצלי יסוד המוסד: כל דבר שאינו מובא בתלמוד גדול וב[[הרי"ף]] ו[[הרמב"ם]] ו[[הרא"ש]] והטור לא אשיב עליהם דבר והצי דבר. כי המון עם לא בינות מכל אום ואום ממציאים ומאמינים מה שלבם חפץ. והנה לא נמצא בספרים הנזכרים שקראו ליל ארוכה בשם ניטל. ואפשר שעם הארץ היו מכנים ליל ארוכה בשם ניטל נאכט, בעבור שהיא בתכלית ארוכה וכבדה על האדם וחשבו לומר בשווערליכע נאכט (=לילה כבד). ובדו מלבם ניטל נאכט, ומלת ניטל מלשון נטל חול שאמר שלמה. או שרצו לומר עמפפאנג נאכט (=ליל הנטילה בגרמניתאו וביידישהעיבור) כי לשון זו רגילה על מילדתיהן... "איך הבי הייט איין קינד עמפפאנגן". והעתיקו הבורים בלשון ניטל, אשר בלשון המשנה והתלמוד פירושו נעמן (=לקחת) עמפפאנגן (=ליטול) וקראו ניטל נאכט. והוא כמו עמפפאנג נאכט ודעת לנבון נקל.
 
...ומה שכתב שאינם עוסקים בתורה בליל ארוכה, מעיד אני עלי שמים וארץ, אני, ורבותי, וחברי ותלמידי למדנו מעולם בליל זה כשאר לילות. ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אנחנו בני ישראל נצטוינו והגית בו יום ולילה. ומאכילת שום לא שמעתי ולא ראיתי מאבותי ומאבות אבותי. ועל דברות הראשונות אני חוזר: בכל אום ולשון בארץ ערב רב עלה אתם הנוהגים מנהגים הישרים בלבותם. זכור אני, בהיותי בילדותי ישבתי לכסא שופט צדק במדינת מעהרין, ראיתי נשים זקנות היו מקלפות שומין במספר שנות בניהם ובנותיהם הקטנים והניחו בתשעה באב על מצבות בבית הקברות. ומי יודע החלומות וההבלים שחלמו להם. וזה הדבר אשר דברתי, מי יובל לבאר ולפרש מלות ומנהגי חסרי דעת. לכן כלל גדול בתורה, מה שלא נמצא בתלמוד ובהרי"ף והרמב"ם כנ"ל אין לו יסוד ואין להשיב.}}
 
לעתים ניתנים למנהג נימוקיםהנימוקים מתחום ה[[מיסטיקה]] וה[[קבלה]]. הלילההתייחסו לכך שהלילה נחשב ל[[טומאה|טמא]] בשל לידתו של ישו, ול[[סטרא אחרא|כוחות הטומאה]] מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל.{{הערה|1=[http://www.publishersrow.com/Preview/PreviewPage.asp?shid=1&pid=1&bid=2867&fid=undefined&pg=236&o=1247834105093&bmnta=NITTEL+(NACHT) Nittel (Nacht)], in: Isaak Landman, ''The Universal Jewish Encyclopedia'', Volume 8, p. 224}} לפי האדמו"ר מליובאוויטש, [[מנחם מנדל שניאורסון]], הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את ישו ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה.{{הערה| ספר "שערי הלכה המנהג" חלק יורה דעה, עמ' סד.}} הסבר אחר, אותו נתן רבי [[שלום רוקח]], האדמו"ר מ[[חסידות בעלז|בעלז]], הוא על פי דבריו של רבי [[דוב בער ממזריטש]] האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית{{הערה|ספרו של ר' [[יצחק מנחם וינברג]] האדמו"ר מ[[חסידות טולנא|טולנא]], עמ' 150, בשם רבי [[פנחס מנחם אלתר]] האדמו"ר מ[[חסידות גור|גור]]. מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל ח"ב סי' כא}}.
נימוק נוסף הוא כי יום [[ט' בטבת]], שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר [[הלכות גדולות]]{{הערה|{{HebrewBooksPage|[[שמעון קיירא]]|הלכות גדולות, הלכות ט' באב|20341|מהדורת [[עזריאל הילדסהיימר]], חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ׳ 397|460}}}} והועתקה ממנו ל[[שולחן ערוך]]. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תקפ|ב}}}}. מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו והוא לא נכתב במפורש מטעמי [[צנזורה עצמית]]: "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".{{הערה|1=ם ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תקפ|ב}}}}. "תוספות חדשים" שם מציין שיום הולדתו של ישו חל באותה שנה בט' טבת ולכן גזרו תענית ביום זה. ראו גם הגהות והערות לטור ס' תק"פ, הוצאת מכון ירושלים, וראה עוד ב[http://www.xn--5dbfeqa2c3b.com/?page_id=985 מקורות לשיעור על ניטל וט' בטבת]}} עם זאת, לא ידוע על מנהג כלשהוא לצום בחג נוצרי זה.
 
נימוק נוסף הוא כי יום [[ט' בטבת]], שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר [[הלכות גדולות]]{{הערה|{{HebrewBooksPage|[[שמעון קיירא]]|הלכות גדולות, הלכות ט' באב|20341|מהדורת [[עזריאל הילדסהיימר]], חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ׳ 397|460}}}} והועתקה ממנו ל[[שולחן ערוך]]. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תקפ|ב}}}}. מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו והוא לא נכתב במפורש מטעמי [[צנזורה עצמית]]: "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".{{הערה|1=ם ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תקפ|ב}}}}. "תוספות חדשים" שם מציין שיום הולדתו של ישו חל באותה שנה בט' טבת ולכן גזרו תענית ביום זה. ראו גם הגהות והערות לטור ס' תק"פ, הוצאת מכון ירושלים, וראה עוד ב[http://www.xn--5dbfeqa2c3b.com/?page_id=985 מקורות לשיעור על ניטל וט' בטבת]}} עם זאת, לא ידוע על מנהג כלשהוא לצום בחג נוצרי זה.
לעתים ניתנים למנהג נימוקים מתחום ה[[מיסטיקה]] וה[[קבלה]]. הלילה נחשב ל[[טומאה|טמא]] בשל לידתו של ישו, ול[[סטרא אחרא|כוחות הטומאה]] מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל.{{הערה|1=[http://www.publishersrow.com/Preview/PreviewPage.asp?shid=1&pid=1&bid=2867&fid=undefined&pg=236&o=1247834105093&bmnta=NITTEL+(NACHT) Nittel (Nacht)], in: Isaak Landman, ''The Universal Jewish Encyclopedia'', Volume 8, p. 224}} לפי האדמו"ר מליובאוויטש, [[מנחם מנדל שניאורסון]], הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את ישו ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה.{{הערה| ספר "שערי הלכה המנהג" חלק יורה דעה, עמ' סד.}} הסבר אחר, אותו נתן רבי [[שלום רוקח]], האדמו"ר מ[[חסידות בעלז|בעלז]], הוא על פי דבריו של רבי [[דוב בער ממזריטש]] האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית{{הערה|ספרו של ר' [[יצחק מנחם וינברג]] האדמו"ר מ[[חסידות טולנא|טולנא]], עמ' 150, בשם רבי [[פנחס מנחם אלתר]] האדמו"ר מ[[חסידות גור|גור]]. מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל ח"ב סי' כא}}.
 
===התנגדות===
חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים שנכרכו ליום זה. ה[[חת"ם סופר]] כתב כי "מנהג העולם שאוסרים גם [[תשמיש המיטה|תשמיש]] וסוגרים שערי [[טבילה (יהדות)|טבילה]], ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".{{הערה|1= שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא}} בקרב עדות ספרד כלל לא התקבל המנהג לא ללמוד תורה. הרב [[עובדיה יוסף]] פסק על עניין זה ש"אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל."{{הערה|1=שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן כ}} לטענתו היתה גזירה על הלומדים לא לשוטט ולצאת לבית המדרש וכך השתרבבה הטעות שאין ללמוד כלל. גם לפי הרב [[מרדכי אליהו]] "כל המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה". אכן, בחסידותב[[חסידות סלונים]] בארץ ישראל הורה האדמו"ר ללמוד כרגיל. חסידי חב"ד ממשיכים במנהג גם בארץ. הרב [[צבי יהודה קוק]] ביטל מכל וכל את המנהג וגער במתבטלים מלימוד בנימוק שלא ראוי לפעול לפי מנהגי הנוכרים ובמיוחד במדינת ישראל שאין ממה לחשוש.
 
==לקריאה נוספת==
390

עריכות