שער ציון – הבדלי גרסאות

ימים ספורים לאחר [[הכרזת העצמאות]], בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי 1948, כבשה מחלקה מגדוד "הפורצים" של [[חטיבת הראל]] ה[[פלמ"ח]]ית את הר ציון, ובעקבות כך הוחלט לפרוץ אל הרובע היהודי הנצור דרך [[שער ציון]]. בליל המחרת, בשעה שתיים בלילה, פרץ כוח של החטיבה, בפיקודו של [[דוד אלעזר]] ("דדו") את השער, אך אז גילה דדו כי חייליו המותשים מימי לחימה ארוכים ללא מנוח, נרדמו בעת ההמתנה לפיצוץ, ואפילו הרעש הנורא לא הצליח להעירם. לאחר שהעירם, נכנסו הלוחמים לעיר העתיקה, וחברו לכוחות [[ההגנה]] ברובע היהודי. הכוח לא הצליח להחזיק במקום והשער נכבש בידי הלגיון הירדני. לאחר שביתת הנשק הר ציון, ללא שער ציון, הפך לחזית מדינת ישראל למשך 19 שנים שבהםשבהן חצה את ירושלים [[הקו העירוני]], עד איחוד ירושלים העתיקה ב[[מלחמת ששת הימים]].