משלב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1כדי, מדויק, \1תת-
שורה 13:
==משלבים עיקריים==
 
אין דרך מדוייקתמדויקת לקבוע או למדוד משלב, אך באופן גס, החלוקה הנפוצה של הלשון מציגה ארבעה משלבים עיקריים:
 
===לשון גבוהה / מליצית===
שורה 22:
{{ציטוט|תוכן=פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין מה הוא רוצה.}}
 
משלב זה נוח גם בכדיכדי להדגים קשיים אישיים בכושר במעברי משלב. כדוגמה לדובר עברית שבלט בחוסר מיומנותו לעבור ממשלב למשלב ודיבר במשלב זה יתר על המידה, אפשר להביא את הנשיא [[זלמן שזר]], אשר נודע כדובר מליצי בנאומיו, סגנון שפתו ושפת הגוף שלו. מערכון בתוכנית "לול", שהוקרן בטלוויזיה הישראלית, כלל חיקוי שלו כשהוא מברך את שחקני הכדורגל לפני משחק הגמר ב[[גביע המדינה בכדורגל|גביע המדינה]] ב[[כדורגל]], והדגים את התופעה המגוחכת של שימוש לשוני לא נכון במקום הלא נכון. במיוחד זכור המשפט הפתטי, בלווי הנפת יד בצורת "[[אצבע משולשת]]": "תחזקנה רגליכם!". מערכון זה מבוסס על המציאות, כשבגמר גביע המדינה בשנת [[1972]], מיד בסיום המשחק בו הפסידה קבוצת [[הפועל ירושלים (כדורגל)|הפועל ירושלים]] לקבוצת [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]], אמר את הדברים הבאים: "הידד למנצחים, ולמפסידים נאמר 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' - יום יבוא וגם ירושלים תנצח!"
 
===לשון תקנית===
שורה 34:
 
===לשון תת-תקנית או סלנג===
[[סלנג]] - לשון שאינה כפופה לכללים רשמיים והשימוש בה נעשה כראות עיניו של הדובר. נפוצה ביותר בקרב בני נוער. מעין תמונת מראה של הלשון הגבוהה – סביר שלא יעשה בה שימוש בטקסט או שיח ספרותי, אקדמי או רשמי ואילו עיקר הופעתה תהיה במצבים בהם רמת הרשמיות המצופה היא הנמוכה ביותר כגון שיחות רחוב, שיח בין חברים, התכתבויות במסרונים וכו'. במקרים קיצוניים, סלנג כבד הוא סימן היכר של קבוצות אוכלוסייה, המרוחקות מן הממסד ומשלב זה הוא בעל חפיפה חלקית ל[[סוציולקט]] - לניב של קבוצה סוצילית. {{ש}}לדוגמה, לו היה כותב עגנון את דבריו בצורת סלנג הם היו נראים בערך כך: "אם הייתי עף הביתה זה היה הכי טוב, אבל כבר היה לילה ואני גר רחוק לאללה". {{ש}}משלב זה היה מקובל בכתיבתם של [[נתן זהבי]] ו[[בוקי נאה]], כשאלו היו עוד כתבים פלילים. בעזרת שליטה בסלנג קיצוני, הם הוכיחו התמצאות באורחותיה, של תת -התרבות, הרחוקה מן הממסד.
 
==אפיון דמיוית ספרותיות בעזרת שימוש במשלב==
 
ישנם יוצרים, שמסתייעים בהשמת משלב שונה, בפיה של כל דמות, בכדיכדי לאפיין את הדמויות. דוגמה קיצונית היא ה[[מערכון]] של [[הגשש החיוור]] "חושחש הנחש". במערכון, השוטר, המדבר בשפה מדוברת (שייקה לוי), משחרר ממעצר עבריין (גברי בנאי), שמדבר בסלנג ועוצר במקומו עובר אורח (ישראל פוליאקוב), שמדבר בלשון מליצית. שלושת הדמויות מתקשות להבין זו את דיבורה של זו והדבר יוצר מתחים ביניהן ("הנה התעודות, פשפש בהן ככול רצונך" / "אתה קראת לי 'פישפש'?!"). במקרה זה, המשלב משמש כמעט כנושא המרכזי של המערכון ולא רק ככלי עזר לאיפיון.
 
בספרו של [[דויד גרוסמן]], [[מישהו לרוץ איתו]], לדמויות יש משלבים מגוונים. המספר עצמו, כשהוא מתאר את המעשים, כביכול כצופה נסתר, משתמש בעברית תקנית, עם נטייה מליצית קלה (הנערה הייתה מרוכזת כולה בתנועות החבלים, ותמר לא יכלה להמשיך משם, כי הוקסמה אל הריכוז המוחלט שלה, שהכירה גם מעצמה"). הדמויות של הנערים בני הטובים, מדברים בעברית ספק תיקנית ספק מדוברת - הן משתמשות, למשל, בצורת העתיד במקום בצורת הציווי. לדמויות אחרות יש עברית מדוברת של ממש - הפושע, פסח בית-הלוי, הוגה את המילה "זכוכית" עם ס' במקום ז'. הנערה, ששמה שלי, מדברת עברית מדוברת עם ניואנסים של חברה דתית ("ישתבח שמו") ויש גם דמויות עם נטיות לסוגי סלנג שונים. סלנג בהשפעה יידשאית, אצל אמא של פסח, סלנג בהשפעה ערבית, אצל עובד העירייה (שאומר "כַּלְבְּ" במקום "כֶּלֶב" ודמות ברחוב, שאומרת "אחלה") וסלנג כבד, שהוא כבר ספר סוציולקט, של חברת ה[[סמים משכרים|מסוממים]]. הגיבורה, תמר, הייתה צריכה ללמוד מילים חדשות כדי להבין את הקבוצה הזו.