|
|
|
== החרטה של אייזנהאואר ==
על פי [[דורי גולד]], שנים לאחר סיום תקופת נשיאותו ב-1961,פרישתו התחרט אייזנהאואר על לחציו על ישראלאלה, בריטניה וצרפת, לנסיגה. הוא הודה שטעה בלחציו אלהבהם והבין כי תוצאתם הייתה דווקא חיזוק הסובייטים ותומכיהם במזרח התיכון ולא החלשתם. בספרו ''Eisenhower And Israel'', בניגודשהתפרסם לכוונותיוב-[[1993]], להחלישםחושף פרופ' יצחק אלטרס, כי אייזנהאואר התחרט על מדיניותו ב-1956.{{הערה|ישראל היוםבפגישה שהתקיימה ב-1965 עם המנהיג היהודי הרפובליקני מקס פישר, 8אמר בפברואראייזנהאואר: 2012}}"אתה גםיודע מקס, במבט לאחור על סואץ, אני מתחרט על מה שעשיתי. מעולם לא הייתי צריך ללחוץ על ישראל לסגת מסיני". [[ריצ'רד ניקסון]], שהיה סגןסגנו נשיא ארצות הברית בתקופתשל אייזנהאואר, אישר את הדברים ואף טען שאייזנהאואר הודהאמר כי מדיניותו בעת משבר סואץ הייתההיה המחדל הגדול ביותר במדיניות החוץ של מדיניותממשלו{{הערה|1=[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=10661&newsletter=08.02.2013 החוץדורי שלוגולד, "למה פתאום מתעניינים במורשת הנשיא אייזנהאואר?"], 8 בפברואר 2013, "ישראל היום"}}{{הערה|[http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/4522 "נסיגה תחת לחץ"], 13 בנובמבר 1987, "בשבע"}}.
==לקריאה נוספת==
|
