|
|
|
== החרטה של אייזנהאואר ==
על פי [[דורי גולד]], לאחר פרישתו התחרט אייזנהאואר על לחציו אלהעל ישראל, בריטניה וצרפת, הודה שטעה בהם והבין כי תוצאתם הייתה דווקא חיזוק הסובייטים ותומכיהם במזרח התיכון ולא החלשתם. בספרו ''Eisenhower And Israel'', שהתפרסם ב-[[1993]], חושף פרופ' יצחק אלטרס, כי אייזנהאואר התחרט על מדיניותו ב-1956. בפגישה שהתקיימה ב-1965 עם המנהיג היהודי הרפובליקני מקס פישר, אמר אייזנהאואר: "אתה יודע מקס, במבט לאחור על סואץ, אני מתחרט על מה שעשיתי. מעולם לא הייתי צריך ללחוץ על ישראל לסגת מסיני". [[ריצ'רד ניקסון]], שהיה סגנו של אייזנהאואר, אישר את הדברים ואף טען שאייזנהאואר אמר כי משבר סואץ היה המחדל הגדול ביותר במדיניות החוץ של ממשלו{{הערה|1=[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=10661&newsletter=08.02.2013 דורי גולד, "למה פתאום מתעניינים במורשת הנשיא אייזנהאואר?"], 8 בפברואר 2013, "ישראל היום"}}{{הערה|[http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/4522 "נסיגה תחת לחץ"], 13 בנובמבר 1987, "בשבע"}}.
==לקריאה נוספת==
|
