היסטוריה של קרואטיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dexbot (שיחה | תרומות)
מ Removing Link GA template (handled by wikidata)
מ תיקון קישור לפירושונים
שורה 21:
בשנת 168 לפנה"ס ניצח [[הצבא הרומי]] את [[גנטיוס]], המלך האילירי האחרון, ובשנת 129 לפנה"ס ייסדה בדרום איליריה פרובינקיה רומית כשהצפון נותר "פראי" ואוכלס בשבטים אילירים.
 
בשנת [[35 לפנה"ס]] החל [[אוקטביאנוס]] להילחם בשבטים האילירים של האזור, בין השאר נגד ה[[פאנונים]] (''Pannonii''), שבטים אילירים שישבו באזור שיקרא מאוחר יותר [[פאנוניה]], במה שנקרא [[המלחמות הפאנוניות]] (''Bellum Pannonicum''). ככה התפשט השלטון והתרבות הרומית לאזור וצפון איליריה הפך גם הוא לרומי. בין שנת 32 לפנה"ס ל-[[27 לפנה"ס]] (מסמך שנכתב בשנה זו בנושא היווסדותו של ישוב חדש ב"מחוז איליריקום") אוחד הפרובינקיה הישנה עם צפון איליריה.
 
בשנת [[6]] השבטים הפאנונים והדלמטים מרדו ב[[הקיסרות הרומית|אימפרייה הרומית]] במה שנקרא "[[מרד באטו]]" (''Bellum Batoniancum'') שנמשך שלוש שנים, עד שנת [[9]] (מלומדים רבים טוענים כי מרד זה התרחש דווקא בתקופה של [[טיבריוס]], עשר עד עשרים שנה מאוחר יותר). המרד דוכא בידי הרומאים, שהחליטו לאור המרד לפצל את איליריקום לשתי פרובינקיות: [[דלמטיה]] בדרום, ו[[פאנוניה]] בצפון.
שורה 27:
השם המשיך להיות שמו של האזור כולו, וכך קרא [[דיוקלטיאנוס]] לאחת מארבע הפרפקטורות (''Præfectura''). פרפקטורת איליריקום כללה את כל הבלקן חוץ מ[[תרקיה]] ואת פאנוניה. דיוקלטיאנוס בעצמו נולד שם.
 
לאזור איליריה הייתה חשיבות גדולה לרומאים: היו בו מספר [[נמל|נמלים]]ים גדולים, מכרות [[זהב]], ושם מתחילה אחת מדרכים הגדולות של רומא, המסתיימת ב[[קונסטנטינופול]].
 
ב-[[4 בספטמבר]] [[476]], [[רומולוס אוגוסטולוס]], הקיסר האחרון של האימפריה הרומית המערבית, הוגלה בידי המלך הגרמאני [[אודואקר]], וזהו התאריך המקובל לסופה של האימפריה הרומית. איליריקום המשיכה להתקיים זמן קצר כמחוז רומי מעורער.
שורה 46:
 
===התנצרות הקרואטים והתקופה הקארולינגית (620 - 925)===
[[התנצרות]] הקרואטים החלה זמן קצר לאחר בואם במאה השביעית. השבטים הקרואטים התארגנו לשתי דוכסויות: [[דוכסות פאנוניה]] בצפון ו[[דוכסות דלמטיה]] בדרום, בדומה לפרובינקיות הרומיות, אם כי עם גבולות שונים. בשנת 640 שלח האפיפיור [[יוחנן הרביעי]] לשם כומר כדי שישלם כופר לשחרור אסירים ולחילוץ שרידים של קדושים מעונים. זו ועוד מיקומם בקרבת הערים הרומיות העתיקות הביאו את הנצרות על הקרואטים מהר יחסית. ההתנצרות הושלמה ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]].
 
הקרואטים ב[[ראשית ימי הביניים]] התמקמו בין ארבע ישויות גדולות: [[האימפריה הביזנטית]], שחפצה בשליטה על האיים האדריאטים וערי החוף; ה[[פרנקים]], שמטרתם הייתה לשלוט בצפון וצפון-מערב; ה[[מדיארים]] ומדינות חדשות שאיימו לפלוש; וה[[סרביה|סרבים]] וה[[בולגריה|בולגרים]], שעל אף שלא היוו איום ממשי על הקרואטים, עדיין רצו באדמתם.
שורה 58:
הדוכס הקרואטי [[טרפימיר הראשון]] (''Trpimir'') שלט בדלמטיה החל משנת [[845]]. הוא הדוכס הראשון שהצליח לנצח את הבולגרים לאחר שאלו ניסו להרחיב את ממלכתם אל חופי הים האדריאטי, והרחיב את מדינתו שכללה כעת את כל בוסניה. הוא חיזק את השלטון הקרואטי בדלמטיה ובוסניה וגם בפאנוניה, בזמן שחילק את המדינה למחוזות ואזורים כדרך לשלוט באלו שמתחתיו (רעיון זה שאב השראה מקרל הגדול, שעשה דבר דומה כדי לאחד את ממלכתו). טרפימיר היה הראשון שהעלה על הכתב את שם הקרואטים, בספר חוקים רשמי אותו כתב ב-[[4 במרץ]] [[852]]. הוא זה שייסד את [[שושלת טרפימירוביץ']] (''Dinastija Trpimirović''), ששלטה בקרואטיה (באופן לא רציף) מ-[[845]] עד ל-[[1091]], ב-864 הוא נפטר.
 
יורשו של טרפימיר היה הדוכס [[דומאגוי]] (''Domagoj''). הוא ייסד את [[בית דומאגוי]], ששלט לסירוגין עם בית טרפימירוביץ'. כשראה שהוא מתמודד עם מספר איומים ימיים, גייס דומאגוי [[צי (יחידה בחיל ים)|צי]] וחיסל סופית את [[שודד ים|שודדי הים]] אשר ישבו בערי החוף הקרואטיות (לאחר שהוחלשו בידי הביזנטים), עזר לפרנקים לכבוש את [[בארי (עיר)|בארי]] ודרש תשלום מכל הספינות הזרות אשר עברו בים האדריאטי.
 
כשדומאגוי מת ב-[[876]], ירש את הכתר בנו, בעל שם לא ידוע, ששלט שנתיים בלבד. כוחותיו פלשו לחצי האי איסטריה, אך הובסו בידי הצי ה[[ונציה|ונציאני]]. חיל הרגלים שלו, לעומת זאת, ניצח את דוכס פאנוניה [[קוצליה]] (''Kocelj''), שהיה וסאל של הפרנקים. המלחמות שניהלו דומאגוי ובנו שחררו את דלמטיה מהכפיפות לשלטון הפרנקי.
שורה 88:
 
===קרואטיה באימפריה הרומית הקדושה (1527 - 1806)===
לאחר [[קרב מוהאץ']], ב-[[1527]] האצילים הקרואטים (וההונגרים כמובן) היו צריכים לבחור מלך חדש. לאחר שארגנו אספה ב[[צטין]] (''Cetinski Sabor''), האצילים הקרואטים בחרו ב[[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], [[ארכידוכס]] [[אוסטריה]] ל[[בית הבסבורג]]. חלק מהאצילים דווקא העדיפו את [[יאנוס זאפוליה]], אשר טען לכתר הונגריה, אך אלו חזרו בדבריהם כשזאפוליה מת ב-[[1540]].
[[קובץ:Oton Ivekovic, Nikola Subic Zrinski.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"ניקולה שוביץ' זרינסקי", נלחם בטורקים בקרב סיגטבאר, אוטון איבקוביץ (''Oton Ivekovic'')]]
שינוי המנהיגות כלל לא היווה פתרון למלחמה בטורקים, ולמעשה, האימפריה העות'מאנית התרחבה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] וכללה כעת את סלבוניה ואת מערב בוסניה. כש[[סולימאן הראשון]], הסולטאן העות'מאני, ראה את המאבק בין [[מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן השני]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] לבין [[זיגמונט השני אוגוסט|זיגמונט השני]], מלך [[פולין]], הוא ניצל את ההזדמנות ופשט על הונגריה ב-[[1565]] עם צבא של 150,000 חיילים. העות'מאנים התקדמו צפונה בהצלחה רבה, עד 1566, כשהם החליטו לקצר את הדרך ל[[וינה|ווינה]] ולעבור ליד מבצר סיגט (סיגטבאר, ''Szigetvár'') שאותו הם נכשלו לכבוש עשור קודם לכן.
שורה 100:
ב-[[1592]], רק חלקים קטנים מקרואטיה לא נכבשו בידי הטורקים. ה-16,800 קמ"ר שנותרו נקראו "שרידי השרידים של הממלכה הקרואטית אשר הייתה גדולה". אך כשהתחילה [[המאה ה-17]], הטריטוריות הכבושות הוחזרו בהדרגה ל[[האימפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית]], ובסוף החצי הראשון של המאה, העות'מאנים כבר הוברחו מהונגריה ומקרואטיה, ואוסטריה ליכדה את האימפריה תחת שלטון מרכזי אחד.
 
הצבא הקיסרי האוסטרי נחל מספר ניצחונות על הטורקים אך ב-[[1664]], [[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לאופולד הראשון]] לא הצליח לשמור על ההצלחות שלו בכך שחתם על הסכם שלום, שקבע כי האימפריה העות'מאנית תסכים להפסיק להילחם, בתנאי שלהונגריה וקרואטיה יהיה אסור לקחת בחזרה את השטחים שהטורקים לקחו להם. זה גרם לזעם רב בקרב בני האצולה ההונגרים והקרואטים, שרקמו קשר נגד הקיסר אך לא היה חזקים מספיק לבצע אותה - למרות שנהלו משא ומתן עם ה[[צרפת|צרפתים]]ים והטורקים. מרגלים קיסריים גילו את הקשר וב-[[30 באפריל]] [[1670]] העלו על המוקד מספר אצילים קרואטים והונגרים ב[[וינר נוישטט]].
 
קרואטיה תמכה באוסטריה ברוב מלחמותיה בלי קשר לאיחוד. ב[[מלחמת הירושה האוסטרית]], קרואטיה תמכה ב[[מריה תרזה]] והיא, בתמורה, שינתה את המערכת הניהולית בקרואטיה, את המסים ואת הפיאודליזם. היא גם נתנה את הנמל העצמאי של [[רייקה]] לקרואטיה ב-[[1776]]. למרות זאת, היא התעלמה ואף ביטלה את [[הפרלמנט הקרואטי]] וב-[[1779]], לקרואטיה היה רק מושב אחד במועצה המושלת בהונגריה, וזה היה שייך לבאן שלה.
שורה 106:
עם נפילת [[רפובליקת ונציה]] ב-[[1797]], נכסיה בים האדריאטי הועברו ל[[צרפת]] שהעבירה את הזכויות שלה לאוסטריה באותה שנה. שמונה שנים לאחר מכן הם הוחזרו לצרפת, אך הכתר האוסטרי זכה בהם שוב ב-[[1815]]. למרות שעתה היו חלק מאותה אימפריה, דלמטיה ואיסטריה השתייכו ל[[קיסלתאניה]] בעוד שקרואטיה וסלבוניה היו שייכות להונגריה.
 
ב-[[9 בפברואר]] [[1801]], חתמו [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ השני]] ו[[נפוליאון]] על [[הסכם לונוויל]], שעל-פיו על האימפריה הרומית הקדושה להתפרק. ב-[[6 באוגוסט]] [[1806]], פרנץ פרש מתפקידו כקיסר וכך בא הקץ על האימפריה הרומית הקדושה.
 
===קרואטיה באימפריה האוסטרית, האוסטרו-הונגרית, ומלחמת העולם הראשונה (1806 - 1917)===
[[קובץ:Dragutin Weingärtner, Hrvatski sabor 1848. god.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אספת הפרלמנט הקרואטי ב-1848]]
[[תמונהקובץ:Croatia-1848.gif|שמאל|ממוזער|200px|דגל [[ממלכת קרואטיה וסלאבוניה]], שהתקיימה כממלכה אוטונומית בחסות מממלכת הונגריה ההבסבורגית בשנים 1868-1918]]
[[קובץ:Triune Kingdom of Croatia (1868-1918).png|שמאל|ממוזער|150px|הממלכה המשולשת של קרואטיה וסלאבוניה (ורוד) ודלמטיה (אדום)]]
ממשלות אוסטריה והונגריה ניסו במשך השנים לאכלס את קרואטיה: הם כפו את שפותיהם על הקרואטים ויישבו [[קולוניה|מתיישבים]] אוסטרים והונגרים בערים הקרואטיות. בתחילת [[המאה ה-19]], הופיעה לראשונה ה[[לאומיות]] הקרואטית כדי לעמוד מול הגרמאניזציה והמגיאריזציה.