אביגדור אריכא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 23:
גדל בהמשך בעיר הבירה של החבל, [[צ'רנוביץ]], הנמצאת כיום ב[[אוקראינה]]. אביו, חיים קרול דלוגאץ', [[רואה חשבון]] עובד מדינה, היה איש שוחר תרבות, שעמד על הכישרון שגילה בנו בן השש בתחום האמנות. משום כך נהג לקחת אותו כבר בגיל רך למוזיאונים ולגלריות לאמנות ב[[בוקרשט]], בירת רומניה.
בערך בגיל 9 התחיל הילד לצייר דיוקנאות של הסובבים אותו, בעיקר של בני המשפחה. אחרי כיבוש [[בוקובינה]] הצפונית על ידי הצבא הסובייטי בשנת [[1940]] חלה ב[[שנית]] ומשום כך, לדבריו, כשלו התוכניות של אביו לשולחו ל[[מוסקבה]] ללימודי אמנות.
{{הערה|1=
[http://www.mfa.gov.il/MFA/MFAArchive/1990_1999/1999/2/Book%20Reviews#meir ראה רוויו של מאיר אגסי לספר על אריכא מאת ד.תומפסון]
}}
===שנות השואה בטרנסניסטריה 1941-1944===
אחרי שביולי [[1941]] חזרה צ'רנוביץ לידי צבאות רומניה ו[[גרמניה]], גורש באוקטובר [[1941]] הצייר לעתיד, אז בן 12, עם הוריו ואחותו לחבל [[טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)|טרנסניסטריה]] ששלטון [[יון אנטונסקו|אנטונסקו]] ייעד לחיסול האוכלוסייה היהודית של אזורי הספר ממזרח רומניה, בעיקר מ[[בסרביה]] ובוקובינה הצפונית, שאוחדו מחדש עם רומניה. בחורף 1942 נפטר האב אחרי מכות קשות שקיבל מז'נדרמים רומנים בסמוך ליישוב לוצ'ינץ. דבריו האחרונים אל בנו היו:"שאף לחופש", מסר שאריכא, לפי עדותו, השתדל להפנים גם בחייו האישיים וגם בדרכו האמנותית.
{{הערה|1= "הארץ" 28 באפריל 2009 , ראיון עם הצייר }}.
אחרי ניסיון בני המשפחה לברוח, נתפסו בעיר מוגילאו, ([[מוהיליב-פודילסקי]]), על גדות ה[[דנייסטר]], והנער נלקח לעבודות פרך בבית יציקה. על מחברת שקיבל מחייל, צייר שורה של תמונות שבהן תיעד את חיי האימה שחווה באותה תקופה: הוצאות להורג, גופות מושלכות לבור משותף, [[קאפו]] מתעלל באנשים בעת חלוקת המיים וכו'.
שורה 48 ⟵ 46:
===השנים בצרפת===
[[קובץ:Avigdor Arikha in gordon gallery.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מראה תערוכה ב[[גלריה גורדון]], מאי 2011]]
בהמשך דרכו, בספטמבר [[1949]] עבר אריכא ל[[פריז]], ושם בעזרת מלגה מ"עליית הנוער" נרשם לבית הספר לאמנויות. במקביל למד בקורסים ל[[פילוסופיה]] ב[[סורבון]]. בפריז הייתה לו הזדמנות לעיין בציורים ב[[לובר]] ובמוזיאונים אחרים, כשהרושם החזק ביותר עשו עליו תמונותיהם של [[ג'וטו]] ושל [[פאולו אוצ'לו|אוצ'לו]]. הוא התרגש מאוד גם מהציורים ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטים]]. מאוחר יותר גברה הערכתו לעבודתו של [[ניקולה פוסן]].
{{הערה|1=אביגדור אריכא - רישומים, קטלוג, דו-שיח עם אביגדור אריכא, מבוא מאת מרדכי עומר, הוצאת מוזיאון האמנות תל אביב 1998 }}.
בפאריז קשר קשרי ידידות עם [[אלברטו ג'קומטי]] ובמיוחד עם ה[[מחזאי]] [[סמואל בקט]], שהפך לו למנטור ולחבר הקרוב ביותר. בהתחלה השתלם בטכניקת ה[[פרסקו]], צייר ציור ורישום פיגורטיבי, שהושפע מתפיסת המרחב של ה[[צילום]]. אט אט התרחק מן המציאות החזותית, וחתר לקראת מציאות אחרת. בציוריו הוא משלב בתבונה ובתואם כתמי צבע, היוצרים צורות מוגדרות, סטאטיות, במשטחים דינאמיים מעורפלים, ויוצר ריתמוס המעביר את המתבונן מן הגלוי אל הנסתר.
| |||