עמליה לבנוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3, \1
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
שורה 23:
 
====הלקב (התואר) של הסולטאן: האם זהו סימן לסדר חדש במבנה הסיעתיות אצל הממלוכים?====
במאמרה זה (The Sultan's Laqab, A Sign of a New Order of Mamluk Factionalism?) של עמליה לבנוני {{הערה|1="The Sultan's Laqab: A Sign of a New Order in Mamluk Factionalism", '''The Mamluks in Egyptian and Syrian Politics and Society''', co-edited Michael Winter and Amalia Levanoni, E.J. Brill (Leiden, 2004), pp. 79-115. }}
{{הערה|1="The Sultan's Laqab: A Sign of a New Order in Mamluk Factionalism", '''The Mamluks in Egyptian and Syrian Politics and Society''', co-edited Michael Winter and Amalia Levanoni, E.J. Brill (Leiden, 2004), pp. 79-115. }}
נבדק מקומה של הסיעתיות במערכת הפוליטית של הסולטנות הממלוכית. לבנוני טוענת במאמר זה שהמודל של החשדאשיה כבסיס לגיבוש סיעתי של הממלוכים לא פעל לאורך כל התקופה הצ'רקסית. לדעתה לא ברור עד כמה הוא היה מרכיב קבוע במבנה הסיעות בתקופה הטורקית, אך ברור שבתקופה הצ'רקסית התגבש דפוס של שלטון דו-מפלגתי, אשרפיה וט'אהריה, שהביא, בניגוד לדעה הרווחת, לשיטת שלטון יציבה ונעדרת שפיכות דמים. המבנה הדו-מפלגתי הביא גם להדברות בין שתי המפלגות ביחס לבחירת הסולטאן החדש ובחלוקת המשאבים בין הקואליציה התומכת בשלטון לבין הסיעה שנותרה באופוזיציה. למעט בתקופות מעבר שהיו קצרות בצורה מפליאה, כל הסולטאנים הצ'רקסים מתו מיתה טבעית, חלקם בזקנה מופלגת אפילו במושגים של היום. בניהם של הסולטאנים, שכולם היו קטינים למעט אחד, פונו מהשלטון לאחר מספר חודשים בשלטון ללא פגע ואחר כך חיו מבלי שהוגבלה ניידותם. מצב זה נוצר מן ההפרדה שיצרו הסולטאנים בתקופה הצ'רקסית בין הממלוכים הפשוטים לבין האמירים. ניתן לומר שהיה בכך כדי סגירת מעגל וחזרה אל התקופה הפורמטיבית אלא שהצבא הממלוכי של [[המאה ה-15]] היה צבא ללא משימות צבאיות של ממש. הממלוכים של הסולטאן לא היו עוד יחידות העילית של הסולטאן, כפי שטוען אילון. מספרם של הממלוכים של הסולטאן היה קטן בהרבה מזה שהיה נהוג בתקופה הטורקית, תקופת אימונם הייתה קצרה בהרבה ומיומנותם הצבאית הייתה ירודה. גם נשק לא ניתן בידיהם, כנראה בשל החשש מפני התנהגותם האנרכיסטית כלפי האוכלוסייה, הפקידות ואפילו הסולטאן והאמירים הבכירים. הסולטאן קידם לדרגות האמירות הנמוכות בודדים מבין הממלוכים שלו באופן שלא צמחה בקרבם מנהיגות, ואילו את הדרגות הגבוהות הוא אייש בממלוכים וותיקים מן הקואליציה שלו. זאת הסיבה לתופעה שממלוכים רבים בתקופה זאת מתן בשיבה טובה כאשר הם עדיין מכהנים בתפקידי מפתח, בניגוד לדעה הרווחת. לדעת לבנוני, עם מותו של הסולטאן השולט, לא היו אלה הממלוכים הצעירים שלו, כפי שאילון טוען במודל הממלוכי שלו, שנטלו את השלטון והצמיחו מתוכם את הסולטאן הבא. הם גורשו בקלות יתירה מן הקלעה, המבצר ב[[קהיר]]. עם סילוקם הם נקלטו במשקי הבית (households) של האמירים הבכירים. רק שם, הם קיבלו את ניסיונם הפוליטי והצבאי האמיתי. מי שנטל את השלטון היה אחד האמירים הוותיקים והוא שלט בגיבויים של האמירים מן הקואליציה שלו. כלומר, מבנה הכוח הפוליטי-חברתי בתקופה הצ'רקסית היה מושתת על משקי-הבית של האמירים הוותיקים.