שפות כנעניות – הבדלי גרסאות

הכנענית השגורה בפינו שונה מרוב הניבים הכנעניים בכך שאינה מקיימת את ת' הנקבה בצורות הנפרד של השם. צורן הנקבה המקורי היה at- או t-. לפיכך, שמות נקביים הסתיימו ב- t (למשל, malkat>מלכה). בעברית נשלה ת' הנקבה בצורות הנפרד של השם (מלכה, ילדה), והשתמרה רק בצורות הנסמך ובנטייה (מלכת צור, ילדתו). תופעה דומה התרחשה בערבית, כפי שעולה מן השימוש ב[[תא מרבוטה]]. בכנענית העתיקה העולה מכתובות אל-עמארנה טרם נשלה t הנקבה, וגם בפניקיתבפיניקית השתמר צורן הנקבה המקורי בצורות הנפרד (למשל, "מצבת זו" = מצבה זו).

בכנענית העתיקה התקיים עדיין העיצור הסופי y בגזרת ל"י. עיצור זה נשל בעברית. כך, למשל, הפועל "בנה" בעברית מקורו בצורת היסוד banaya*, שהתכווצה ל- banā. בכתובות כנעניות עתיקות, למשל בכתובות הפניקיותהפיניקיות מגבל, מצויות עדיין צורות הכתובות ביו"ד סופית ("בני", "חוי"), כנגד הצורות העבריות המסתיימות באם הקריאה ה"א ("בנה", "חוה"). כיוון שהכתיב בכתובות עתיקות אלה הוא חסר, יש להניח שיו"ד זו איננה אם קריאה, אלא יסוד עיצורי. הכתיב משקף אפוא את הגייתן המקורית של צורות בגזרת ל"י (בני=בַּנַיַ). עם זאת, בפניקיתבפיניקית סטנדרטית, בדומה לעברית, נשלה ה-y הסופית, כפי שמעידים כתיבים מעין "בן" (=בנה).