מבצע משה – הבדלי גרסאות

 

===חיל הים במבצע===

בתחילת המבצע, הצליח חיל האוויר להבריח בכל שבוע רק 25 עולים. על מנת להגביר את קצב העברת העולים הוחלט להשתמש בטווח הימי. [[מנחם בגין]] פנה ישירות למפקד חיל הים, אלוף [[זאב אלמוג]] וקיבל את אישורו בנוגע ליכולות חיל הים לבצע את המשימה. מיד עם תום שיחה זו החלה עבודת מטה בין המוסד ו[[חיל הים]] והתקבלה החלטה לבצע מבצע מקדים של חיל הים לאיסוף מודיעין והכרת הזירה- מרכז הים האדום בין שארם לפורט סודאן. באיסוף המודיעין התגלו מספר בעיות מרכזיות אשר הסתכמו בעומס הרב בנתיב השיט, דבר אשר יקשה על חשאיות ההעברה. לאחר הסקת מסקנות אלה התגבשה תוכנית הפעולה- על החוף בין שארם לפורט סודאן הקימו לוחמי [[שייטת 13]] בשיתוף המוסד מחנה פליטים במסווה כפר נופש. במסגרת כפר הנופש הופעלו חוגי ים על מנת להטמיע את תנועת כלי השיט של השייטת בנוף היום יומי באזור. לאחר הטמעה זו החל מבצע ההעלאה הראשון דרך הים תוך שמירה על חשאיות מוחלטת. עולים רבים אשר ביקשו להגיע לישראל, עברו מסע רגלי ארוך ומפרך מאתיופיה לפורט סודאן על מנת להגיע לכפר הנופש וממנו להגשים את יעדם ולהגיע לישראל. על מנת להשלים את המבצע, יצאו שני [[סטי"לים]] מזירת ים סוף לכיוון פורט סודן. הסטי"לים שהו מול חופי כפר נופש ולוחמי שייטת 13 העבירו בסירות הגומי, במסווה של פעילות כפר הנופש, אל הסטי"לים בלב הים, משם יפליגו על גביהם אל חופי ארץ ישראל. קרוב לאלף מעולי "מבצע משה" הגיעו בדרך זו, דרך הים.