היום שלפני האושר – הבדלי גרסאות

בזמן כתיבת הספר הגיבור הוא בן 18 והוא מספר לנו בעיקר על חייו וקורותיו משנת 1943 בה היה בן שמונה ועד לשנת 1953 בה הוא כותב.

תיחום השנים איננו מיקרי- הוא מתחיל את הסיפור ביום הראשון בו ראה את אנה וגילה את המחבוא במחסן . אנה היא ילדה [[אוטיזם|אוטיסטית]] בה הוא מתאהב, ואותה יפגוש שוב בגיל שמונה עשרה. המחבוא הוא מקום מסתורי, יש בו כמה ספרים שהגיבור מתחיל לקרוא. אח"כ מתברר לגיבור ששם התחבא יהודי בזמן המלחמה

 

למרות שהגיבור איננו מכיר את אביו ורואה בדון גאטנו מודל לחיקוי, הוא פועל בסוף הסיפור באופן דומה לאביו: רצח בשל משולש אוהבים ובריחה לגלות באמריקה בעקבות הרצח (הבדל מהותי הוא כמובן שהנרצח אינה האשה אלא הארוס בניגוד למקרה של אביו). המחבר מנסה להראות שאין זו התנהגות מודעת ומכוונת אלא יד הגורל שמובילה לכך. תיאור המאורעות הוא כאילו אין לגיבור בעצם ברירה אלא לנהוג כפי שהוא נוהג. יש מין גישה דטרמיניסטית, שבאה בניגוד חריף לבחירות החופשיות שהגיבור עושה לאורך כל הספר- בחירה ללמוד, להתקדם, לרכוש מקצוע, לעבוד, להיות אדם מוסרי, כל אלו בחירות מרשימות שהוא עושה, אך ברגע שאנה נכנסת לתמונה יש בה כוח פאטליסטי הרבה יותר חזק. ולמרות שאין בכך שום הגיון הגיבור חייב לעשות מה שהוא עושה, להסתבך בדו קרב אלים עם ארוסה של אנה, שמוביל לרצח וגלות. כל זה בשביל שאנה תבכה, כי היא חסומה מבפנים ולא יכולה לבכות.