מוליכות-על – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏היסטוריה: אלכסנדר מולר
שורה 3:
 
== היסטוריה ==
תופעת העל-מוליכות התגלתה בשנת [[1911]] על ידי [[האיקה קמרלינג אונס]] (שאף [[תחדיש|טבע]] את המונח) בעת שחקר את ההתנגדות החשמלית של [[כספית]] בטמפרטורות נמוכות בעזרת [[הליום]] נוזלי (שהתגלה רק זמן קצר טרםקודם לכן). אונס הבחין כי ההתנגדות החשמלית של הכספית יורדת בצורה חריפה ואף מתאפסת עם קירור המערכת לטמפרטורה של 4.2 [[קלווין]]. בעשורים שלאחר מכן, התגלו תכונות על-מוליכות אף בחומרים אחרים.
 
בשנת [[1933]] גילו [[וולטר מייסנר]] ו[[רוברט אוכסנפלד]] (Robert Ochsenfeld) כי על-מוליכים דוחים שדות מגנטיים חיצוניים, תופעה הנקראת כיום "[[אפקט מייסנר]]". האחים הרמן ופריץ לונדון<!-- (F. and H. London) --> הראו בשנת [[1935]] כי אפקט מייסנר הוא תולדה של הדרישה ל[[אנרגיה חופשית]] מזערית בעקבות זרם בחומר העל-מוליך. תיאור פנומנולוגי רחב יותר ניתן על ידי גינצבורג ולנדאו בשנת [[1950]]. תאוריית גינצבורג-לנדאו תיארה היטב את התכונות המקרוסקופיות של על-המוליכים שהיו ידועים באותה התקופה. יתר על כן, [[אלכסיי אבריקוסוב]] הראה כי על סמך תאוריה זו צריכים על המוליכים להתחלק לשני סוגים, שיקראו לימים "סוג ראשון" ו"סוג שני". גינצבורג ואבריקוסוב זכו על תגליות אלו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת 2003 (לנדאו זכה בפרס נובל שנים קודם, בשנת [[1962]], על תרומותיו לחקר תופעת ה[[נוזל על|על-נוזליות]]).