פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 16 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
עיצוב
==כללי האזכור הביבליוגרפי==
[[קובץ:Library-shelves-bibliographies-Graz.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספרי ביבליוגרפיה בספריית האוניברסיטה של [[גראץ]]]]
מוסדות, איגודים מקצועיים, כתבי עת ואוניברסיטאות מפרסמים כללים שונים לכתיבה ביבליוגרפית, אך אין מוסכמות מוחלטות באשר לאופן הכתיבה הביבליוגרפית. למרות זאת, האזכור הביבליוגרפי הנפוץ ביותר, ספר, נכתב כמעט תמיד על פי הסדר הבא: שם המחבר, '''שם הספר''', שם ההוצאה, מקום ההוצאה ותאריך יציאת הספר לאור ‏‏{{הערה|1=קיימים שינויים שניתן להטמיע באזכור. לדוגמה: הוספת שנה עברית במקף כהמשך לשנה הלועזית, מספר מהדורה אחרי שם ההוצאה וכדומה.}}. לדוגמה: {{ציטוטציטוטון|תוכן=אילון עמוס, '''הרצל''', הוצאת עם עובד, תל אביב, 1976}} .
 
כהכללה, ניתן לומר כי על כל אזכור ביבליוגרפי להכיל את שם המחבר או המחברים, שם המסגרת בה החיבור נכתב (הוצאת ספרים, כתב עת, עיתון, אנציקלופדיה או כל דבר אחר) שם החיבור ושנת ההוצאה. רוב ההבדלים בין שיטות האזכור השונות, מסתכמים ב[[פיסוק]], לא בהבדלי תוכן.
 
כאמור, אין מוסכמות באשר לאופן האזכורים הביבליוגרפיים, אך [[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]], [[כתב עת|כתבי-עת]] ומוסדות שונים קובעים הנחיות משלהם לאופן הצגת רשימות ביבליוגרפיות בעבודות או מאמרים המתפרסמים במסגרתם. כתב-העת "[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]" למשל, פרסם הנחיות כאלה בגיליון ינואר [[1994]]{{הערה|1={{קתדרה|שלום אילתי וורדה לנרד|הנחיות למחברים (מהדורה שלישית)|70.9|70, ינואר 1994, עמ' 203, א-יד}}}} ועצם פרסומן של ההנחיות הללו עורר ביקורת נוקבת מצד הסופר [[ס. יזהר]] שכתב על כתב העת: {{ציטוט|תוכן="ראשית התדרדרותו של כתב-עת חשוב זה... אל יכתיבו הספרנים את לשון המחקר ולא עושי המצבות את דרכי החיים"{{הערה|1={{קתדרה|[[יזהר סמילנסקי]]|סַלקו את 'ההנחיות למחברים'|71.10(1)|71, מרץ 1994, עמ' 190-189}}. התגובה: {{קתדרה|[[יהושע קניאל]]|החנקת חופש היצירה, האומנם?|71.10(1)|71, מרץ 1994, עמ' 192-191}}}}: {{ציטוטון|ראשית התדרדרותו של כתב-עת חשוב זה... אל יכתיבו הספרנים את לשון המחקר ולא עושי המצבות את דרכי החיים}}.
 
בישראל נעשה ניסיון לקבוע מערכת כללים אחידה לציטוט מקורות [[משפטים|משפטיים]] - "כללי הציטוט האחיד"{{הערה|1=הכללים פורסמו בכתב העת של [[לשכת עורכי הדין]] ‏‏‏'''הפרקליט''' לט‏.}}. אך בפועל, כתבי עת שונים אימצו מערכות כללים שונות, כך שכיום מתקיימות במקביל כמה מערכות כללים לציטוט של מקורות משפטיים. מערכת אחת קבועה בחוברת שהוציאה לשכת עורכי הדין בשנת 2006, ומהווה גרסה מעודכנת של הכללים שפורסמו בעבר (אם כי בהבדלים משמעותיים). מערכת נוספת (חלופית) אומצה על ידי כתבי העת של [[אוניברסיטת חיפה]].
 
==ביבליוגרפיה מוערת==
גישה שונה לאזכור מקורות משתקפת בביבליוגרפיה המוערת, בה הדגש הוא על הפניית הקורא לקריאה נוספת תוך הרחבת דברים על המקורות השונים על פי ההקשר ולפי טעמו של המחבר. הביבליוגרפיה המוערת היא במידה מסוימת פרק עצמאי שניתן לקוראו בנפרד משאר הספר. שיטה זו אינה נפוצה, אך ניתן למצוא אותה בספרים שונים <ref>{{הערה|1=‏דוגמה לביבליוגרפיה מוערת, מופיעה בספרו של [[דאגלס הופשטטר]] "Godel, Escher, Bach". בסוף הספר מופיעה רשימה ארוכה של מאמרים וספרים, אשר יש בהם להרחיב את אופקיו של הקורא. מלבד זיהוי הספר או המאמר, כולל כל פריט ברשימה שורות אחדות ובהן תיאור הספר, התייחסותו של המחבר לספר זה ותרומת הספר הנסקר לספרו. ספרים חשובים במיוחד סומנו ב-**, וספרים חשובים סומנו ב-*. דוגמה לפריט מרשימה זו: <DIV dir=ltr align=left> Bell, Eric Temple. Man of Mathematics. New York: Simon & Schuster, 1965. Paperback. Perhaps the most romantic writer of all time on the history of mathematics. He makes every life story read like a short novel. Nonmathematicians can come away with a true sense of the power, beauty, and meaning of mathematics. </DIV>‏}}.
 
גישה שונה לאזכור מקורות משתקפת בביבליוגרפיה המוערת, בה הדגש הוא על הפניית הקורא לקריאה נוספת תוך הרחבת דברים על המקורות השונים על פי ההקשר ולפי טעמו של המחבר. הביבליוגרפיה המוערת היא במידה מסוימת פרק עצמאי שניתן לקוראו בנפרד משאר הספר. שיטה זו אינה נפוצה, אך ניתן למצוא אותה בספרים שונים <ref>‏דוגמה לביבליוגרפיה מוערת, מופיעה בספרו של [[דאגלס הופשטטר]] "Godel, Escher, Bach". בסוף הספר מופיעה רשימה ארוכה של מאמרים וספרים, אשר יש בהם להרחיב את אופקיו של הקורא. מלבד זיהוי הספר או המאמר, כולל כל פריט ברשימה שורות אחדות ובהן תיאור הספר, התייחסותו של המחבר לספר זה ותרומת הספר הנסקר לספרו. ספרים חשובים במיוחד סומנו ב-**, וספרים חשובים סומנו ב-*. דוגמה לפריט מרשימה זו:
<DIV dir=ltr align=left>
Bell, Eric Temple. Man of Mathematics. New York: Simon & Schuster, 1965. Paperback. Perhaps the most romantic writer of all time on the history of mathematics. He makes every life story read like a short novel. Nonmathematicians can come away with a true sense of the power, beauty, and meaning of mathematics.
</DIV>‏</ref>.
 
==לקריאה נוספת==
 
* [[א"מ הברמן]], '''בִּ‏יבּ‏לִיוֹ‏גְרַ‏פִיָ‏ה''', [[האנציקלופדיה העברית]] (כרך ח' עמ' 262 - 270), חברה להוצאת אנצ', מהדורה שלישית, ירושלים - תל אביב, ה'תשכ"ד