איסר נתנזון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 2:
'''איסר נתנזון''' (כינוי מחתרתי: '''גדעון''') ([[1916]], [[רומניה]] - [[2 במאי]] [[1976]], ירושלים) היה מפקד מחלקת ה[[ארגון צבאי לאומי|אצ"ל]] ב[[הרובע היהודי במלחמת העצמאות|רובע היהודי]] של [[העיר העתיקה|ירושלים העתיקה]].
 
נתנזון נולד ברומניה, וכתינוק רך [[יתמות|התייתם]] מאביו, שנהרג כחייל ב[[מלחמת העולם הראשונה]], בחזית המזרחית. בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטית]] [[בית"ר]], ובהגיעו לגיל 20, הצטרף לתנועת [[ההעפלה]] [[עליית אף על פי |אף על פי]], כמלווה ספינות מעפילים, העמוסות ב[[עולה חדש|עולים]], בדרכם ל[[ארץ ישראל]]. בשנת [[1939]], החליט בעצמו לעלות לישראל, התיישב ב[[ראש פינה]], ושם הצטרף ל[[פלוגות בית"ר|אם פלוגות בית"ר]] ולאצ"ל.
 
בעקבות הכרזת [[המוסדות הלאומיים]] על צו גיוס של רווקים מגיל 20 עד 30, ל[[מלחמת העולם השנייה#בעלות הברית|צבא הבריטי]], התנדב נתנזון בשנת [[1941]] ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]], ושירת ב[[מצרים]] וב[[איטליה]]. עם סיום המלחמה, לא חזר נתנזון ארצה, אלא נשאר ב[[פירנצה]] והחל ל[[סטודנט|למוד]] לימודי [[פיזיקה]] ב[[אוניברסיטת פירנצה|אוניברסיטה]] המקומית. לאחר זמן, גברו געגועיו לארץלישראל, ואיסר חזר והתיישב ב[[ירושלים]] , את לימודי הפיזיקה המשיך ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. בכל תקופת לימודיו, נשאר נתנזון חבר בארגון האצ"ל, והתקדם בדרגות הפיקוד, הוא קיבל את הכינוי המחתרתי "גדעון".
 
ב[[ינואר]]בינואר [[1948]], הועבר לעיר העתיקה, ומונה להיות מפקדלמפקד הארגון ברובע היהודי, כדי להערים על [[המנדט הבריטי|המשטרה הבריטית]] שמנעה כניסת יהודים לעיר העתיקה, שילם איש ה[[לוחמי חרות ישראל|לח"י]], ראובן גרינברג, 20 [[לירה ארץ ישראלית|לירות]] לשוטרים [[אירלנד|איריים]], ואלו הבריחו את נתנזון לרובע בתוך [[משוריין]] משטרתי.
 
במקום היו באותה עת כ-30 אנשי אצ"ל, אליהם הצטרפו אנשים מתושבי הרובע, וביחד 47 איש ואישה התפרסו על פני 6 עמדות, בגוש [[בתי ניסן ב"ק]]. עם היכנסו לתפקיד הנהיג "גדעון" שהיה בעל ניסיון צבאי, מספר שינויים משמעותיים. הוא חייב את הלוחמים לעבור אימונים אינטנסיביים, הבנות שותפו באימונים ובלחימה במידה שווה עם הבנים, כולל שמירה בעמדות, הקשר עם אנשי [[ההגנה]] השתפר, והוגבר שיתוף הפעולה בין הארגונים ברובע. גדעון גם יזם את הקמתו של מפעל לייצור [[רימון יד|רימוני יד]] מקופסאות שימורים ונס קפה, ריקות. במפעל עבדו הלוחמות בשיתוף עם קבוצת מורים, וילדים עברו מבית לבית ואספו את חומרי הגלם לייצור. רימונים אלו סייעו בעמידה בקרב, מנעו הסתערויות המונים, וגרמו לפגיעות קשות באויב.
 
ב-[[28 במאי,]] נותרו מבין מאה וחמישים הלוחמים שהיו בתחילת הקרבות, ו-84 אנשי התגבורת, רק 43 גברים שאינם פצועים. מטה ההגנה אישר לרבני הרובע, הרב בן ציון מרדכי חזן, והרב זאב מינצברג, לצאת עם דגל לבן אל מפקד הלגיון [[עבדאללה א-תל]], כדי לסכם עמו על הפוגה, לשם פינוי ההרוגים והפצועים. מפקד הרובע, [[משה רוסנק]], כינס ישיבה משותפת של המטה ונציגי התושבים, ובה נתקבלה פה אחד ההחלטה ל[[כניעה|היכנע]], בהימנעותו של איסר נתנזון, מפקד מחלקת האצ"ל.
 
תנאי הכניעה עליהם חתמו א-תל ורוסנק היו כדלקמן:
שורה 19:
נתנזון שנפצע בקרבות בידו באופן קשה, אולם חזר לעמדה לאחר שנותח, לא ניצל את זכאותו, על פי הסכם הכניעה, לעבור ל[[מערב ירושלים|מערב העיר]], והלך עם פיקודיו ל[[השבויים הישראלים בירדן במלחמת העצמאות|שבי בירדן]].
 
לאחר שובו מן השבי חזר נתנזון ללימודי הפיזיקה, ועסק במחקר יישומי באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא נישא לחיה מלכה לבית גרינברג, שהייתה מלוחמות הרובע, וחברת האצ"ל גם היא, אותה הכיר כאשר פיקד על מחלקת האצ"ל ברובע. ב[[ב' באייר]], [[ה'תשל"ו]], הלך נתנזון לעולמו, ונטמן ב[[בית העלמין בהר הזיתים]]. עיריית ירושלים קראה רחוב על שמו, ב[[שכונה|שכונת]] [[פסגת זאב]] שבעיר.
 
== קישורים חיצוניים ==