בלשאצר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ {{תנ"ך|
שורה 30:
הסדר הכרונולוגי של שלושת מלכי בבל מובא ב[[תלמוד]] ([[מסכת מגילה]] דף י"א, עמודים א-ב) באופן הבא: [[נבוכדנאצר]] מלך 45 שנים, [[אוויל מרודך]] 23 שנים ובלשאצר שלט בבבל במשך שנתיים, עד שנהרג בתחילתה של השנה השלישית לשלטונו, באותו לילה בו נפלה בבל בידי הפרסים.
 
ההתייחסויות של ה[[תלמוד]] וה[[מדרש]] לבלשאצר מדגישות את הדיכוי הרודני שלו כלפי מי שהיו מ[[שבטי ישראל|בני ישראל]]. מספר פסוקים בספרי [[נביאים]] מפורשים בהתייחסות לבלשאצר וקודמיו. לדוגמה, בפסוק "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב .." ([[{{תנ"ך|עמוס]] פרק |ה' פסוק |יט}}) האריה, לפי אחד הפרושים, מייצג את [[נבוכדנאצר]], והדב, האכזרי כמו האריה גם אם לא חזק כמותו, מייצג את בלשאצר.
 
שלושת המלכים הבבליים, מוזכרים לעתים קרובות יחד, באופן שיוצר רצף של מלכים הנוהגים בעריצות כלפי בני ישראל ובחוסר כבוד כלפי אלוהי ישראל, ועל כן נדונו מראש לחורבן ולביזוי.
 
פרשנות נוספת שמתייחסת למלכים אלו היא לפסוק בספר [[ישעיהו]]: "וקמתי עליהם נאם ה' צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם-ה'" (פרק י{{תנ"ד פסוק כ"בך|ישעיהו|יד|כב|ללא=ספר}}). אחת הפרשנויות לפסוק זה, בהקשר הזה, היא ש"שם" הוא [[נבוכדנאצר]], "שאר" הוא [[אויל מרודך]], "נין" הוא בלשאצר ו"נכד" מתייחס ל[[ושתי]]. המלה "נין" לא מובאת כאן במשמעות של בן הנכד כי אם במשמעות של בן.
 
המדרש מתייחס בפרוט רב יחסית לאופן שבו מת בלשאצר. לפי המדרש [[כורש]] ו[[דריווש הראשון]] הועסקו כשומרים בשער הארמון המלכותי. בלשאצר, שהיה נסער בשל הכתובת המסתורית שהופיעה לפתע על קיר ההיכל וחשש שמישהו בתחפושת עשוי להיכנס אל הארמון על מנת לרצוח אותו, הורה לשומרי שער הארמון לערוף את ראשו של כל מי שמנסה להיכנס בכח אל הארמון, אפילו יהיה זה מישהו הטוען כי הוא המלך עצמו.