רדיואקטיביות – הבדלי גרסאות

כיום ידוע שקרינה רדיואקטיבית מסוכנת ביותר לרקמות חיות, אולם דבר זה לא היה ידוע לחוקרים הראשונים אשר זכו בפרסי נובל על עבודתם, אך גם סיכנו את חייהם. אכן LOOOLLLLL רדיו אקטיבי הוא חומר מסוכן מאוד!! הידעתם זאת?

תופעת הרדיואקטיביות נתגלתה באקראי בשנת 1896 על ידי ה[[פיזיקאי]] [[אנרי בקרל]] בשעה שערך ניסיונות במלחי [[אורניום]]. בשעה שניסה לבדוק [[השערה (מדע)|השערה]] על תופעת הזרחנות הוא השאיר במגירה מלחי אורניום על לוח צילום שנעטפו בנייר שחור וגילה להפתעתו שלמרות שלא נחשפו לאור שמש כבדרך כלל הם בכל זאת השחירו את הלוח. הוא שיער שהם פולטים קרינה באופן ספונטני בלי קשר לחשיפה מוקדמת לאור שמש, והוא כינה אותה "קרינת אורניום". [[פייר קירי|פייר]] ו[[מארי קירי]] שחקרו את התופעה וגילו את היסודות הרדיואקטיביים [[פולוניום]] ו[[רדיום]] נתנו לה את השם: רדיואקטיביות. תגלית זו זיכתה את שלושת הפיזיקאים הללו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת 1903. יש לציין יחד עם אלו את [[ארנסט רתרפורד]] שגילה בשנת 1911 את החלוקה של הקרינה לאלפא, בטא וגמא. חוקר נוסף שקידם רבות את הבנת תופעת הרדיואקטיביות היה [[פרדריק סודי]], [[כימאי]] [[בריטי]], LOOOOOOOOOLשזכהשזכה ב[[פרס נובל לכימיה]] לשנת [[1921]] על מחקריו בתחום.נ

* [[פליטת צבר]] (Cluster decay) - פליטה של גרעין המורכב מפרוטונים ונייטרונים בצירוף כלשהו.GG WP GUYS

בממוצע כל אדם סופג כ-2.4 [[זיוורט|מיליזיוורט]] לשנה (240 [[רם (יחידת מידה)|מילירם]] לשנה){{הערה|1=[http://www.unscear.org/docs/reports/gareport.pdf D:\My Documents\WordPerfect\WordPerfect 8.0\2000Report\AAMaintext\Maintext.wpd<!-- Bot generated title -->]}}, ערך הנע בין 0.2-10 מיליזיוורט בתלות במקום מגוריו והרגליו. מתוכם, כ-0.CYA WAS GOOD GAME44 מיליזיוורט מקורם ב[[קרינה קוסמית]], 0.4 מיליזיוורט ממקורות קרינה ארציים, 1.2 מיליזיוורט משאיפת גזים רדיואקטיביים (בעיקר [[רדון]]) ו-0.3 מיליזיוורט מ[[מזון]]. מקורות טבעיים תורמים כ-1.8 מיליזיוורט (80%) משיעור הקרינה הנספגת בשנה ויתר ה-20% נתרמים ממקורות קרינה מלאכותיים. בתוכם, כ-0.3 מיליזיוורט לשנה בממוצע נתרמים משימושים רפואיים של קרינה, כגון: [[צילום רנטגן|צילומי רנטגן]], [[רפואה גרעינית]] והקרנות. בין מקורות הקרינה המלאכותיים הנוספים ניתן למנות [[טלוויזיה|טלוויזיות]], גלאי עשן וחלק מהתצוגות הזוהרות לשעונים ומדידים אחרים.

ההתפרקות הרדיואקטיבית היא תופעה [[מכניקת הקוונטים|קוונטית]] בעיקרה ולכן [[הסתברות|הסתברותית]]. כלומר: אי אפשר לדעת מתי בדיוק יתפרק חלקיק מTHE AO[JFASJLBFASJL NASL/F IS SO GOODֱֱסויםמסוים אך אפשר לדעת מה ההסתברות שלו להתפרק בכל זמן נתון. זמן ההתפרקות של חלקיק הוא [[משתנה מקרי]] T ה[[התפלגות מעריכית|מתפלג מעריכית]] עם קבוע דעיכה <math>\lambda</math> האופייני לחלקיק ושניתן לחשבו באמצעות מכניקת הקוונטים. אחד חלקי קבוע הדעיכה (<math>\ 1/\lambda</math>), הוא זמן החיים הממוצע של חלקיק בודד, או [[תוחלת]] החיים שלו. פרמטר שקול לכך, שיותר קל למדוד בניסוי, הוא [[זמן מחצית החיים]] שנתון על ידי <math>\ \ln(2) / \lambda</math> : זהו הזמן שבו מחצית מהחלקיקים במדגם יתפרקו.