אירווינג פישר – הבדלי גרסאות

פישר פיתח תאוריה לגבי השקעות. תאוריה זו משמשת כבסיס לתאוריות השקעה מודרניות. הוא נכשל בחיזוי [[השפל הגדול]] של 1929, וגם לאחר תקופה קצרה אל תוך השפל הוא חשב שמדובר ב"תיקון קטן" שיסתדר בתוך זמן קצר כחלק מ[[מחזור עסקים]]. הוא הפסיד את כל רכושו בשפל, ושרד אותו תודות לתמיכתם של בני משפחה.

 

 

===כסף ורמת המחירים===

כלכלנים מאוחרים יותר החליפו את המשתנה '''T''' שקשה להגדירו במשתנה '''Q''' שמייצג תפוקה ראלית, שמודדים אותה כמעט תמיד באמצעות [[תוצר מקומי גולמי]].

===משוואת פישר===

:<math>r = (1+i)/(1+inflation)-1 </math>

 

 

===אשליית הכסף===

 

עם זאת [[כלכלה התנהגותית|מחקרים אמפיריים]] מסוף המאה ה-20 הראו שאנשים רבים לא מתחשבים ברמה הריאלית, מתעלמים מרכיב האינפלציה ומתייחסים רק לרמה הכספית עצמה (ולא למוצרים שניתן לקנות בכסף זה).

, יוצא פישר נגד הרעיון שעומד בבסיס של חישוב ה[[תוצר מקומי גולמי|תוצר המקומי הגולמי]]. לפי פישר, [[רווחה חברתית|הרווחה הלאומית]] '''לא מורכבת מהמוצרים שיוצרו באותה שנה, אלא מהשירותים שהצרכנים הסופיים נהנו מהם כתוצאה מסחורות שמקורן אנושי'''. פישר כינה את השירותים האלה "הכנסה נפשית" (psychic income). רוב הכלכלנים מתייחסים למושג זה כשהם מתייחסים ל"סיפוק תועלת".

 

 

פישר טען כי בעוד שהקיום של מוצרים ושירותים פיזיים הוא דבר הכרחי להשגת הנאה פיזית מהחיים, הקצב של הייצור ושל הצריכה של מוצרים פיזיים אלה '''לא קובע''' את מידת ההנאה הפיזית. תחת זאת מידת ההנאה הפיזית נקבעת על ידי כמות ה[[הון]] מעשי ידי אדם (לפחות עד רמה מסוימת), האיכות של מאגרי ההון, והפיזור של הבעלות על ההון - ללא כל צורך להגדיל את הייצור ואת הצריכה. כלומר חתירה ל[[כלכלת מצב יציב]] ללא [[צמיחה כלכלית]]