ביל מולדין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונהקובץ:Bill Mauldin NYWTS.jpg|ממוזער|שמאל|ביל מולדין, 1945]]
'''ביל מולדין''' (ב[[אנגלית]]: '''William Henry "Bill" Mauldin'''{{כ}}; [[29 באוקטובר]] [[1921]] – [[22 בינואר]] [[2003]]). [[קריקטוריסט]] [[ארצות הברית|אמריקאי]] שתיאר את הווי חיילי ארצות הברית בחזית אירופה ב[[מלחמת העולם השנייה]].
 
שורה 7:
בשנת [[1940]] התגייס מולדין לצבא ארצות הברית כאיש חיל הרגלים. הוא החל לפרסם קריקטורות בביטאון האוגדה שלו ולאחר מכן בעיתון חיילי ארצות הברית [[כוכבים ופסים]]. ציוריו הפכו להיות מוכרים על ידי חיילי ארצות הברית שנלחמו בחזיתות [[אירופה]] ב[[מלחמת העולם השנייה]] והתפרסמו גם בעיתונות הארצית. בשנת [[1943]] השתתף מולדין בנחיתות ל[[סיציליה]] ו[[איטליה]] ואף זכה לעיטור "[[לב הארגמן]]" על פציעתו בקרב.
 
בציוריו ביטא מולדין את רוחו של החייל הפשוט (שכונה ה-GI) ולעג לקציני צבא הקבע שניסו להנהיג משטר של צחצוח ומשמעת לבוש בקרב המוני הלוחמים מגויסי החובה בעת המלחמה. מולדין יצר שתי דמויות של חיילים פשוטים "ווילי וג'ו" באמצעותם הביע את רעיונותיו. לאחר שמולדין לגלג בציוריו על הוראתו של הגנרל [[ג'ורג' פטון]] כי החיילים יהיו מגולחים ויענדו עניבות בכל עת, אפילו בקרב, זימן אותו הגנרל למשרדו ואיים להשליכו לכלא עקב ערעור המשמעת בצבא. המצביא העליון בחזית אירופה הגנרל [[דווייט אייזנהאואר]] (לימים נשיא ארצות הברית) הורה לפטון להניח את מולדין לנפשו מאחר שציוריו מעניקים ללוחמים מפלט ממצוקותיהם. ואכן, ציוריו של מולדין הפכו אותו לגיבור בעיני הלוחמים הפשוטים שחשו כי ציוריו עוזרים להם להתמודד עם מוראות המלחמה.
 
עם סיום המלחמה בשנת [[1945]] זכה מולדין ב[[פרס פוליצר]] על הקריקטורות שפרסם בעת המלחמה. מולדין שהיה אז בן 23 היה הצעיר מבין זוכי הפרס. מאותה עת היה מולדין לאחד מהקריקטוריסטים הידועים ביותר בארצות הברית. בשנת [[1951]] הופיע ספר ציוריו מהמלחמה "צבאו של מולדין".