מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון – הבדלי גרסאות

[[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|ירדן השתלטה על שטחי יהודה ושומרון]] במהלך [[מלחמת העצמאות]], ו[[סיפוח|סיפחה]] אותם אל שטחה הריבוני ב־[[1950]]. בעקבות כך החל המנהל הירדני בניסיון להסדרת רישום הקרקעות ביהודה ושומרון, ועל האזור חלו חוקי הקרקעות ותכנון הבניה הירדניים. אחד מסעיפי החוק הירדני אסר על מכירת קרקע ליהודים, ואף גזר [[עונש מוות]] על המוכר קרקע ליהודי. במהלך השלטון הירדני הוחל בהסדרת הבעלות על הקרקעות, כאשר תהליך ההסדרה התמקד בנפות [[שכם]], [[רמאללה]] ו[[יריחו]], בעוד אזור [[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]] כמעט ולא עבר כל הסדרה. בסך הכל עמד אחוז הקרקעות המוסדרות מכלל הקרקעות ביהודה ושומרון על כ־30%. באזורים שעברו הסדרה בוררה הבעלות על הקרקעות וזכויות הבעלים והמדינה, בעוד בקרקעות שלא עברו הסדרה נותר המעמד מעורפל, כאשר זכות הבעלות מוקנית למי שיוכיח כי עיבד את הקרקע במשך כ־10 שנים. כ־30-40 אלף דונם קרקעות שהיו רשומות על שם בעלים יהודי נוהלו על ידי הממונה הירדני על נכסי אויב.

אזור יהודה ושומרון עבר לחזקת [[מדינת ישראל]] לאחר כיבושו ב[[מלחמת ששת הימים]]. ממשלת ישראל העדיפה להשאיר את מעמד האזור כשטח הנתון ב[[כיבוש צבאי]], ולא לספחו ולהחיל עליו את [[החוק הישראלי]] (למעט אזור [[מזרח ירושלים]] שסופח). עם ראשית השליטה הישראלית פורסם צו צבאי לפיו חוקי הקרקעות ותכנון הבניה שחלו באזור קודם מלחמת ששת הימים ימשיכו לחול באזור, כל זמן שלא שונו על ידי [[צו צבאי|צווים צבאיים]] שהוצאו על ידי המנהל האזרחי (בהתאם לנאמר ב[[אמנת האג]] הדנה במערכת החוק בשטחים הנתונים לכיבוש צבאי). על כן חלים ביהודה ושומרון חוקי הקרקעות העות'מאנים, החוקים הבריטים והחוקים הירדנים (כאשר החוקים החדשים מבטלים את הישנים במקרה של תיקונים לחוק), והצווים הצבאיים שהוצאו על ידי צה"ל במהלך השנים. חוקי התכנון והבניה הישראלים שחוקקו לאחר [[1948]] אינם בעלי מעמד רשמי באזור. דבר זה יוצר מערכת חוקתית אנרכרוניסיטית ביהודה ושומרון, שאינה מותאמת למציאות המודרנית. לצד צה"ל פועל [[המנהל האזרחי|מנהל אזרחי]], שהוא כיום האחראי על נושא הקרקעות ולשכות המקרקעין ביהודה ושומרון. הריבון הרשמי באזור הוא [[מפקדאלוף פיקוד המרכז]] כמפקד כוחות צה"ל ביהודוה ושומרון, אך למעשה בנושאים עקרוניים מבצע המפקד הצבאי את הוראות [[ממשלת ישראל]].

הטאבו ביהודה ושומרון מתנהל בעיקרו כמו הטאבו הישראלי, אך בניגוד אליו מתנהל בשפה ה[[ערבית]], ברישומים כתובים ולא ממוחשבים, והרישום סגור ואינו פתוח לעיון הציבור, על מנת להגן על ערבים המוכרים קרקעות ליהודים וכדי למנוע זיופים. על פי הכללים, רק בעלי זיקה לקרקע יכולים לקבל מידע על הרישום של הקרקע. בשנת 2013 קבע השופט יגאל מרז, ששכנות לחלקות היא זיקה מספקת על מנת לאפשר עיון בטאבו מתוך רצון לרכוש את הזכויות בקרקע{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|ביהמ"ש אפשר לחשוף זהותם של בעלי קרקע פלסטינית ליד התנחלויות|1.2066638|9 ביולי 2013|}}}}.

*[http://www.pmo.gov.il/Documents/doch090712.pdf דו"ח הוועדה בראשות אדמונד לוי על מעמד הבנייה באזור יהודה ושומרון], 21 ביוני 2012. , יולי 2012 באתר הממשלה