חרושת התרבות – הבדלי גרסאות

אדורנו והורקהיימר היו חבריחברים מפתח שלבולטים ב[[אסכולת פרנקפורט]], והושפעו מה[[דיאלקטיקה המטריאליסטית]] ומומה[[היסטוריה מטריאליסטית|היסטוריה המטריאליסטית]] של [[קרל מרקס]], כמו כןגם מדבריו של [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], אשר בשניהם אירועים נלמדים לא בבידוד אלא כחלק מתהליך של שינוי. כקבוצה לאחר שהצטרף אליהם [[יורגן האברמאס]], הם היו אחראים כקבוצה על ניסוח ה[[תאוריההתאוריה הקריטית]]. בעבודתםבעבודותיהם, כגון [[דילאקטיקה של הנהורות]] ו[[דילאקטיקה נגטיבית]], העלו אדורנו והורקהיימר העלו [[תאוריה]] הטוענת שתופעות של תרבות ההמון בעליבעלות השלכות [[פוליטיקה|פוליטיות,]] במיוחדובמיוחד מגווןהמגוון הרחב של תרבויות פופולריות, היומהוות בעצםלמעשה תרבות אחת מסוותמוסווית שמטרתה לוודא את ציות ההמון לאינטרסים של המשק. במאמרם, [[הדיאלקטיקה של הנהורות (1947)]], הם עיצבו תאוריה מודרנית של [[לחם ושעשועים]] - שיטה שהייתה נהוגה ברומאב[[רומא העתיקה]] כדי לשמר את ה[[ממשל|שלטון]] וכחוה[[כוח על(סוציולוגיה)|כוח]] גבימפני האוכלוסייה. שיטת "הברזל" החדשה הזו מילאה את זמנם הפנוי של אנשים עם ב[[בידור]] כדי להסיט אותם משעמוםמה[[שעמום]] הנוצר כתוצאה מעבודתם האוטומטית; הם לעולם לא נשארים לאורך זמן ללא הפשעההשפעה כדיבמצב לזהותשבו אתהם מצבםעשויים בולזהות הםאת מנוצליםניצולם ובכך נמנעת התנגדות למערכת החברתית -אקונומית. זוהי תצוגה מאוד פסימית זו של החברה המוצגת כנוגדת נהורות, שאובה ממה[[מרקסיזם]] המבקרתומבקרת את הקפטיליזם.

למרותחרף העובדה שנהוג לחלק את התרבות[[תרבות המערביתהמערב]] לשווקים לאומיים ואח"כואחר כך למעמדות גבוהים, בינוניייםבינוניים ונמוכים, המבט המודרני על תרבות ההמון הוא כשוקכ[[שוק (כלכלה)|שוק]] אחיד שבו העבודה הטובה או הפופולרית ביותר מצליחה. ישנה הכרה בחברות המדיהה[[תקשורת]] ככוח מרכזי הפועל בשיתוף עם [[תאגיד|תאגידים]] בינלאומיים ששולטים בהפקה ובהפצה של התרבות. התאוריה מעלהטוענת שהתרבות, היאבנוסף לא רקלהיותה מראה של החברה, אלא גםהיא בעלת תפקיד חשוב בעיצובה דרך תהליך של סטנדרטיזציה וצריכה, יצירתויצירת אובייקטים ולא נושאים. תעשיית התרבות טוענת שהיא קיימת לשרת את צרכיו של הצרכן לבידור, אבלאך מסווה את הדרך שבה היא מקבעת את הצרכים האלו,הללו גורמתוגורמת לצרכנים לחשוק במוצריה. התוצאה היא ייצור המוני שמזין שוק המוני שבו זהותזהותו וטעמו של הצרכן האינדוידואלי פחות חשוב ודעת הקהל היא ניתנת לשינוי ממש כמו המוצר עצמו. הרציונל העומד מאחורי התאוריהתאוריה הזוזו היאהוא לקדם אתקידום שחרור הצרכן ממרותם של מפיקים, על ידי יצירת ספק בפני הצרכן בקשר לאמונהלאמונתו ואידאולוגיהולאידאולוגיה שלו. אדורנו טוען כי נהורות תביא [[פלורליזם]] ותסיר את המסתורין שאופפתשאופף את התרבות., אך לצערו, האדם מושחת על ידי התעשיה הקפיטליסטית במניעים של ניצול.