הבדלים בין גרסאות בדף "חרושת התרבות"

נוספו 278 בתים ,  לפני 13 שנים
עריכה והסרת תבנית העריכה
(בוט - מחליף 'היתה ' ב'הייתה ', 'אוכלוסיה' ב'אוכלוסייה', 'בין לאומי' ב'בינלאומי', 'ע"י' ב'על ידי', 'תיאוריה' ב'תאוריה', 'פופ)
(עריכה והסרת תבנית העריכה)
המושג '''תעשיית התרבותתרבות''', מושג נטמעשנטמע על ידי [[תיאודורתאודור אדורנו]] ו[[מקס הורקהיימר]]. הם, טענושטענו כי ה[[תרבות הפופולרית]] היא כמומעין מפעל שמייצר תכנים סטנדרטיים כדישמטרתם להשפיעלהביא עלאת ההמוןה[[המון]] למצב של פאסיביות; ההנאותה[[הנאה|הנאות]] הקלות המגיעות דרך צריכה של תרבות פופולרית גורמתגורמות לאנשים להיות כנועים ומרוצים, לאללא משנהתלות כמהברמת קשההחיים להםהכלכלית המציאותשלהם הכלכליתבמציאות. אדורנו והורקהיימר ראו בפס ייצור זה של [[תרבות]], כהגדרתם, כסכנהסכנה לרמות גבוהות יותר של [[אמנות]]. לטענתם, תעשיות תרבות מייצרות צרכים כוזבים; - צרכים שנועדו לשמר את הקפיטליזיםה[[קפיטליזם]]. צרכים אמיתיים לעומת זאת, הןהם [[חופש]], [[יצירתיות]] ואושרו[[אושר]] אמיתי.
{{עריכה|סיבה=בעיות ניסוח וצורך בוויקיזציה; חסרים קישורים פנימיים ובינויקי}}
המושג תעשיית התרבות נטמע על ידי [[תיאודור אדורנו]] ו[[מקס הורקהיימר]]. הם טענו כי ה[[תרבות הפופולרית]] היא כמו מפעל שמייצר תכנים סטנדרטיים כדי להשפיע על ההמון למצב של פאסיביות; ההנאות הקלות המגיעות דרך צריכה של תרבות פופולרית גורמת לאנשים להיות כנועים ומרוצים, לא משנה כמה קשה להם המציאות הכלכלית. אדורנו והורקהיימר ראו בפס ייצור זה של תרבות כסכנה לרמות גבוהות יותר של אמנות. תעשיות תרבות מייצרות צרכים כוזבים; צרכים שנועדו לשמר את הקפיטליזים. צרכים אמיתיים לעומת זאת, הן חופש, יצירתיות ואושר אמיתי.
 
==אסכולת פרנקפורט==
אדורנו והורקהיימר היו חבריחברים מפתח שלבולטים ב[[אסכולת פרנקפורט]], והושפעו מה[[דיאלקטיקה המטריאליסטית]] ומומה[[היסטוריה מטריאליסטית|היסטוריה המטריאליסטית]] של [[קרל מרקס]], כמו כןגם מדבריו של [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], אשר בשניהם אירועים נלמדים לא בבידוד אלא כחלק מתהליך של שינוי. כקבוצה לאחר שהצטרף אליהם [[יורגן האברמאס]], הם היו אחראים כקבוצה על ניסוח ה[[תאוריההתאוריה הקריטית]]. בעבודתםבעבודותיהם, כגון [[דילאקטיקה של הנהורות]] ו[[דילאקטיקה נגטיבית]], העלו אדורנו והורקהיימר העלו [[תאוריה]] הטוענת שתופעות של תרבות ההמון בעליבעלות השלכות [[פוליטיקה|פוליטיות,]] במיוחדובמיוחד מגווןהמגוון הרחב של תרבויות פופולריות, היומהוות בעצםלמעשה תרבות אחת מסוותמוסווית שמטרתה לוודא את ציות ההמון לאינטרסים של המשק. במאמרם, [[הדיאלקטיקה של הנהורות (1947)]], הם עיצבו תאוריה מודרנית של [[לחם ושעשועים]] - שיטה שהייתה נהוגה ברומאב[[רומא העתיקה]] כדי לשמר את ה[[ממשל|שלטון]] וכחוה[[כוח על(סוציולוגיה)|כוח]] גבימפני האוכלוסייה. שיטת "הברזל" החדשה הזו מילאה את זמנם הפנוי של אנשים עם ב[[בידור]] כדי להסיט אותם משעמוםמה[[שעמום]] הנוצר כתוצאה מעבודתם האוטומטית; הם לעולם לא נשארים לאורך זמן ללא הפשעההשפעה כדיבמצב לזהותשבו אתהם מצבםעשויים בולזהות הםאת מנוצליםניצולם ובכך נמנעת התנגדות למערכת החברתית -אקונומית. זוהי תצוגה מאוד פסימית זו של החברה המוצגת כנוגדת נהורות, שאובה ממה[[מרקסיזם]] המבקרתומבקרת את הקפטיליזם.
 
==התאוריה==
למרותחרף העובדה שנהוג לחלק את התרבות[[תרבות המערביתהמערב]] לשווקים לאומיים ואח"כואחר כך למעמדות גבוהים, בינוניייםבינוניים ונמוכים, המבט המודרני על תרבות ההמון הוא כשוקכ[[שוק (כלכלה)|שוק]] אחיד שבו העבודה הטובה או הפופולרית ביותר מצליחה. ישנה הכרה בחברות המדיהה[[תקשורת]] ככוח מרכזי הפועל בשיתוף עם [[תאגיד|תאגידים]] בינלאומיים ששולטים בהפקה ובהפצה של התרבות. התאוריה מעלהטוענת שהתרבות, היאבנוסף לא רקלהיותה מראה של החברה, אלא גםהיא בעלת תפקיד חשוב בעיצובה דרך תהליך של סטנדרטיזציה וצריכה, יצירתויצירת אובייקטים ולא נושאים. תעשיית התרבות טוענת שהיא קיימת לשרת את צרכיו של הצרכן לבידור, אבלאך מסווה את הדרך שבה היא מקבעת את הצרכים האלו,הללו גורמתוגורמת לצרכנים לחשוק במוצריה. התוצאה היא ייצור המוני שמזין שוק המוני שבו זהותזהותו וטעמו של הצרכן האינדוידואלי פחות חשוב ודעת הקהל היא ניתנת לשינוי ממש כמו המוצר עצמו. הרציונל העומד מאחורי התאוריהתאוריה הזוזו היאהוא לקדם אתקידום שחרור הצרכן ממרותם של מפיקים, על ידי יצירת ספק בפני הצרכן בקשר לאמונהלאמונתו ואידאולוגיהולאידאולוגיה שלו. אדורנו טוען כי נהורות תביא [[פלורליזם]] ותסיר את המסתורין שאופפתשאופף את התרבות., אך לצערו, האדם מושחת על ידי התעשיה הקפיטליסטית במניעים של ניצול.
 
[[קטגוריה:מרקסיזם]]
[[קטגוריה:תרבות]]
 
655

עריכות