שירכוה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
אחר כך שירתו את בנו של זנגי, השליט [[נור א-דין|נור אל-דין]]. תחת שלטונו שימש שרכוה כמושל מוצול (אחיו משל ב[[בעלבכ]]). לימים, שניהם ניהלו את המשא ומתן מול שליטי דמשק שאפשר את כניעת העיר בידי נור אל-דין והפיכתה לבירתו, שם מילאו בני משפחת איוב, לרבות בניו הרבים של נג'ם אל-דין ובהם צלאח אל-דין, מגוון תפקידים פוליטיים ומנהליים. צלאח אל-דין היה מנהל המשטרה (צאחב אל-שרטה) ואילו שרכוה היה שר הצבא.
בשנת [[1163]] שידל שרכוה את נור אל-דין לשלוח אותו ואת אחיינו, צלאח אל-דין, למסע הרפתקני-קמעה במדבר הסורי, מסביב לממלכת ירושלים הצלבנית העוינת, ומשם אל [[מצרים]] ה[[פאטמים|פאטמית]] העיונת אף היא, משם קרא הוזיר-דאז, [[שאוור]], לעזרתו של נור אל-דין כדי שיסייע לו להפיל את השלטון הפאטמי הרופס ולהתמודד עם יריבו לשלטון, דירע'ם. בעזרתם של שבטי בדווים ובמאמצים רבים, הצליח שרכוה להוביל צבא גדול למצרים ולהבטיח את מעמדו בה וכן את מעמדו של שאוור. עם זאת, הח'ליף הפאטמי עדיין ניצב על כסאו וגם שאוור בינתיים פנה אל מלך ה[[מסעי הצלב|צלבנים]], [[אמלריק]] הראשון כדי שיפיל את שרכוה. אמלריק צר על כוחותיו של שרכוה ב[[בלבס]] בשנת [[1164]], אך באותו זמן נור אל-דין הגיב ממקומו בסוריה כנגד נסיכות [[אנטיוכיה]] ואילץ את הצלבנים לסגת.
הצלבנים שבו למצרים עוד פעמיים ואף נחלו הצלחות צבאיות מול הכוח האיובי, בעיקר בהיעדרו של שרכוה ממצרים. באחת מפלישותיהם, בחורף של שנת [[1168]], הם הגיעו עד [[פוסטאט]] (שבה קבע שוואר את מושבו). שאוור הורה על פינוי העיר ועל שריפתה בעזרת "אלפיים כדי [[נפטא (תזקיק)|נפטא]]". אז קרא שוואר שוב לשרכוה כדי שיושיע אותו, אך זמן קצר לאחר שובו של שרכוה למצרים, הוא הורה לאנשיו לרצוח את שאוור בביתו. שרכוה עצמו מת מאכילת יתר באחד ממשתאותיו, חודשיים לאחר מותו של שאוור. זהו ה[[ריק|וואקום]] הפוליטי שלתוכו נכנס צלאח אל-דין, אחיינו של שרכוה, והפך לכובש ומנהיג בעל חשיבות בעולם האסלאמי והיו אלו אפוא הישגיו הפוליטיים של דודו שהביאוהו לידי כך.
| |||