מרקלוס השני – הבדלי גרסאות

'''האפיפיור מרקלוס השני''' (ב[[לטינית]]: '''Marcellus II'''{{כ}}; [[6 במאי]] [[1501]] – [[1 במאי]] [[1555]]), נולד '''כמרקלו קרוויני דגלי ספאנוקי''', כיהן כ[[אפיפיור]] מה-[[5 באפריל]] 1555, לאחר מות האפיפיור [[יוליוס השלישי]]. הוא היה האפיפיור האחרון שלא החליף את שמו עם מינויו.

 

אחרי תקופת לימודים ב[[סיינה]], עבר קרוויני ל[[רומא]] להמשיך את לימודיו. ב-1534 הוא מונה כמזכיר לאפיפיור [[פאולוס השלישי]] ( [[1534]]–[[1549]]) ושירת כיועץ קרוב לאחיינו של האפיפיור, אלסנדרו פארנזה. בהמשך מינה אותו פאולוס השלישי לבישוף של [[ניקאסטרו]], [[איטליה]] ב-1539. קרוויני לא עבר את טקס ההסמכה כבישוף בפעם הזאת. ב-19 בדצמבר [[1539]], מינה אותו פאולוס השלישי לכומר-קרדינל של כנסיית "[[בסיליקה סנטה קרוצ'ה אין ג'רוזלם]]" (הצלב הקדוש בירושלים), ברומא. בעשור הבא נעשה קרוויני האדמיניסטרטור מטעם הכנסייה של מחוזות הבישוף של [[רג'ו אמיליה]] ו[[גוביו]]. ב[[ועידת טרנטו|וועידת טרנטו]] הוא נבחר לאחד משלושת נשיאי המועצה, ביחד עם הקרדינלים [[רגינלד פול]] ו[[יוליוס השלישי| ג'ובאני מריה צ'וצ'י דל מונטה]] (לימים האפיפיור יוליוס השלישי). הוא המשיך לשרת בתפקיד הזה בשארית כהונתו של פאולוס השלישי, אז הוחלף על מנת לפייס את קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] [[קארל החמישי]]. ב-[[1548]] הוא מונה כספרן של ה[[ותיקן]].

 

 

מרקלוס השני רצה לעצב מחדש הרבה מהנהלים הפנימיים של הכנסייה, אך גופו נכנע לעייפות של הקונקלווה, הטקסים המתישים הקשורים במינויו, החרדות מהמשרה שלו, ועומס הפונקציות האפיפיוריות של [[השבוע הקדוש]] וחג הפסחא. מהר מאוד חלה מרקלוס, וחרף הטיפול המסור, שכלל עטיפתו בעורות כבשים מהבילים, הוא מת ביום ה-22 לבחירתו.

 

למרקלוס השני יצא מוניטין של אדם ישר, בעל טקט ויכולת. מאמינים כי ה[[מיסה פפה מרצ'לי]] (שחיבר [[ג'ובאני פלסטרינה]] לפני או ב-[[1565]]) הולחנה לכבודו. עם תקופת כהונה של 22 ימים, האפיפיור מרקלוס השני מדורג שישי ברשימת 10 האפיפיורים שכיהנו זמן קצר ביותר. יורשו היה האפיפיור [[פאולוס הרביעי]].

 

{{סדרה|