צ'ארלס גורדון – הבדלי גרסאות

|הנצחה=ראו [[צ'ארלס גורדון#מיתוס הגיבור|מיתוס הגיבור]]

צ'ארלס גורדון, בנו הרביעי של גנרל ה' ו' גורדון מ[[רגימנט הארטילריה המלכותי|חיל התותחנים המלכותי הבריטי]], נולד בעיירה [[ווליץ']] שמדרום מזרח ל[[לונדון]]. הוא למד בבית הספר של טאונטון והחל מ-1848 ב{{ה|אקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ'}}, מוסד שהכשיר קציני הנדסה ותותחנים. הוא הוסמך לקצונה ב-[[1852]] כלפטננט-משנה ב[[חיל ההנדסה המלכותי]], הוא השלים את הכשרתו בבית הספר המלכותי לקציני הנדסה בצ'טם [[קנט]] וקודם לדרגת לפטננט ב-[[1854]].

בתחילה נשלח גורדון להשתתף בהקמת ה[[ביצורים]] שנועדו להגן על עיירת הנמל "מילפורד הייבן" שב[[ויילס|וויילס]]. כשפרצה [[מלחמת קרים]] נשלח גורדון לחזית והגיע ל[[בלאקלבה]] בינואר [[1855]]. הוא השתתף ב[[המצור על סבסטופול (מלחמת קרים)|מצור על סבסטופול]] ובהתקפה על ביצורי העיר מ-[[18 ביוני]] ועד ה-[[8 בספטמבר]]. אחר כך השתתף במשלחת הצבאית לקינוברן וחזר ל[[סבסטופול]] בסוף המלחמה. עם חתימת הסכם השלום סופח גורדון לוועדה הבינלאומית שסימנה את קו הגבול בין [[רוסיה]] ל[[טורקיה]] ב[[בסרביה]] והמשיך בעבודת המדידות לסימון הגבול המזרחי בין שתי המדינות ב[[קווקז]]. כשחזר ל[[אנגליה]] לקראת סוף שנת [[1858]] מונה למדריך בבית הספר בצ'טם וקודם לדרגת קפטן באפריל [[1859]].

גורדון שהה באנגליה זמן קצר בלבד. ב-[[1860]] הכריזה בריטניה מלחמה כנגד סין ([[מלחמת האופיום השנייה]]), וגורדון, הצטרף לכוחות הבריטים ב[[טיינג'ין]] בספטמבר. הוא החמיץ את ההתקפה על מצודות '''דאגו''', אך כבר היה נוכח בעת שנכבשה [[בייג'ינג]] ונחרב [[ארמון הקיץ]]. גורדון שהה עם הכוחות הבריטים שכבשו את צפון סין עד אפריל [[1862]], כשהכוחות בפיקודו של הגנרל ויליאם סטייבלי נקראו ל[[שאנגחאי]] על מנת להגן על המושבה האירופאית מ[[מרד טאי פינג|צבא טאי פינג]] שאיים על העיר.

הכוחות הבריטיים הגיעו בזמן מכריע, לאחר שנתיים של לחימה בהם מיליציה של אירופאים ואסיאתיים תחת פיקודו של פרדריק טאוסנד וורד ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] אשר הגנהשהגנה על העיר, נסוגה באיטיות חזרה אל העיר בלחץ כוחות המורדים של טאי פינג. סטייבלי החליט לטהר את המורדים מהאזור שבטווח של 50 קילומטרים משאנגחאי בשיתוף פעולה עם וורד וכוח צרפתי קטן. גורדון סופח למטהו כקצין הנדסה. גְ'יָאדִינְג, צִ'ינְגְפּוּ וערים נוספות נכבשו והאזור טוהר ממורדים לקראת סוף 1862.