קרב יוטלנד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה חזותית חשד למילים בעייתיות |
מ ←האסטרטגיה הימית של שני הצדדים: הגהה |
||
שורה 35:
==רקע==
===האסטרטגיה הימית של שני הצדדים===
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] היה הצי הבריטי הצי הגדול בעולם, ובמרכזו עמדו עשרים ושמונה [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] מתקדמות ("[[דרדנוט]]"). מולו, לגרמנים היו שש עשרה אוניות מערכה חדישות. עם תחילת המלחמה הטילו הבריטים [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] על גרמניה. הגרמנים היו מודעים לנחיתותם הימית מול הבריטים, ולכך שלא יוכלו לשבור את המצור באמצעות עימות ישיר בין הציים. אולם הם קיוו לשחוק את כוחו של הצי הבריטי באמצעות פגיעה באוניות בריטיות ב[[מוקש ימי|מוקשים ימיים]] וב[[טורפדו]]ת, וכן קיוו שהבריטים ינסו לתקוף את הצי הגרמני בנמליו המוגנים.
הבריטים הבינו את הסכנה הגדלה והולכת, והחליטו על [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגיה]] אחרת. הצי הבריטי רוכז בצפון בריטניה, רובו במעגן [[סקפה פלו]] שב[[איי אורקני]] מצפון ל[[סקוטלנד]] (שייטת [[סיירת מערכה|סיירות המערכה]] רוכזה בנמל [[לשון הים של פורת']], במזרח סקוטלנד). כך חלש הצי הבריטי על כל היציאות מהים הצפוני צפונה ומנע את יציאת הצי הגרמני אל [[האוקיינוס האטלנטי]] דרך הים הצפוני. צי הים הגרמני הגדול מצא עצמו לכוד בבסיסיו, מנוטרל מפעילות. האסטרטגיה שהחלה להתגבש אצל הגרמנים הייתה לנסות ולשחוק את הצי הבריטי בדרך אחרת: הגרמנים תכננו פעולות שבהן יבודדו וישמידו יחידות קטנות של הצי הבריטי, כך שלאחר כמה התנגשויות כאלה יוכלו להגיע קרוב יותר לשוויון מול הצי הבריטי{{הערה|1=John Keegan: The Price of Admirality: The Evolution of Naval Warfare. Penguin Books, 1988, pp. 113 - 116; 124 - 125.}}.
| |||