הבדלים בין גרסאות בדף "ברנדייס (שכונה)"

אין תקציר עריכה
מ (←‏שכונת ברנדייס: קישורים פנימיים)
השטחים מדרום למושבה חדרה נקראו "ח'ור אל וסעא" (בעברית "נקיק רחב"), והיו בבעלותם של תושבי כפר זיתא. בשנות ה-20 נרכשו הקרקעות מערביי הכפר על ידי [[ניסן רוטמן]] ובמימונה של הנדבנית היהודיה [[מרי פלז]] (Fels), בעסקה מפוקפקת שהסתיימה בהסכם פשרה, אך הובילה להדחתו של השופט המנדטורי היהודי [[יוסף סטרומזה]].<ref>{{צ-ספר|מחבר = נתן ברון|שם = שופטים ומשפטנים בארץ ישראל - בין קושטא לירושלים (1900-1930)|מו"ל = הוצאת מאגנס|שנת הוצאה = 2008}}</ref> חלק מהקרקעות שנרכשו הוקצו לטובת "[[החברה הכלכלית לארץ ישראל]]" לטובת ייסוד יישוב עברי.
 
הכפר הוקם בשנת תרפ"ז (1927) ונקרא על שמו של [[לואי דמביץ ברנדייס]], שהיה שופט עליון בארצות הברית ומקים "[[החברה הכלכלית לארץ ישראל]]". הקרקעות חולקו ל-40 חלקות (ולכן כונה על ידי הערבים "ארבעים בית"), בנות 2.5 דונם, ועליהן נבנה בית קטן הכולל חדר של 14 מ"ר, [[מטבחון]] ו[[מרפסת]] קטנה, כאשר השירותים והמקלחת נמצאו במבנה נפרד, ולצידו משק עזר, הכולל פרה ערבית ולול של 20 עופות.
 
לקראת סוף שנת [[1928]] עמדו 40 הבתים מוכנים לקלוט את המתיישבים, ונציגי החברה הכלכלית לארץ ישראל, ובראשם [[צבי בוטקובסקי]], שיווקו אותם למתיישבים מקבוצות שונות ביישוב באמצעות תנאי רכישה נוחים. עם הזמן החלו משקי העזר להתפתח אך לא נמצאה עבודה לצורך הקיום היומיומי, ותושבי הכפר נאלצו לעבוד רק ימים ספורים בשבוע. ניסיון לגדל [[יסמין (צמח)|יסמין]] כחומר גלם לבית החרושת לבושם בבעלות [[הברון רוטשילד]] ב[[בנימינה]] לא צלח, בין היתר לאור הריחוק מהמפעל והקושי בהובלת התוצרת.<ref name=":0" />
משתמש אלמוני