תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית "אין בינוויקי" |
מ ←תקופת הברונזה המאוחרת א: {{תנ"ך|במדבר|לד|ז|ט}}, {{תנ"ך|יחזקאל|מז|טו|יז}} |
||
שורה 24:
לאחר כיבוש מגידו הקים תחותמס השלישי מערך שלטוני בכנען. השלטון הישיר נשאר בידי המושלים המקומיים בתנאי שיקבלו על עצמם את מרות מצרים. הם העלו מיסים, דאגו לביטחון בדרכים שבתחום הערים וסיפקו מרכבות, חילות עזר, מזון וציוד לצבא המצרי בעת שעבר בתחומי העיר במהלך מסעי המלחמה. מספר ערי מפתח הופקעו לצורכי השלטון המצרי. העיר העיקרית הייתה [[עזה]] שקיבלה מעמד של [[עיר בירה|בירת]] השלטון המצרי בכנען. ערים נוספות ששימשו את השלטון המצרי היו [[בית שאן]], [[יפו]], [[ינועם]] ב[[עבר הירדן]], וכן ערים בבקעת הלבנון ובחוף הפיניקי. בראש השלטון עמד נציב ולרשותו עמדו פקידים מצריים שפיקחו בקפדנות על דרכי המסחר העיקריות, בחנו את התפוקה החקלאית ואספו את עודפי היצוא. לרשות הנציב הועמדו יחידות צבא קטנות ששמרו על הביטחון וסייעו בגביית המסים. [[סחר חליפין|סחר החליפין]] בין [[קפריסין]], מצרים וה[[לבנט]] פרח. מוצרים [[קפריסין|קיפריים]] וכלים [[מיקנה|מיקניים]] יוצאו למזרח הים התיכון. הביטחון היחסי עודד אף סוחרים מרוחקים יותר לסחור עם כנען.
לאחר מותו של תחותמס השלישי התעוררה תסיסה באזורי השלטון המצרי בכנען ובסוריה. בנו, [[אמנחותפ השני]], ערך בין השנים 1450 לפנה"ס ל-1444 לפנה"ס 3 מסעות מלחמה. בעת המסע הראשון הגיעה המרידה עד "[[שמש-אדום|שמש-אדם]]" שב[[גליל התחתון]].{{הערה|ייתכן וזו העיר "אדמה" המוזכרת במקרא ברשימת ערי [[שבט נפתלי]], יוחנן אהרוני, "תולדות ארץ ישראל" עמוד 109}} מכאן עלה אמנחותפ השני למיתני. מסעו השני היה גם לאזור סוריה. שנתיים לאחר מכן יצא למסעו השלישי כדי לדכא מרידות ב[[השרון|שרון]] וב[[עמק יזרעאל]]. ב"תל כנרות" נמצא שבר של מצבה מצרית מתקופה זו שבה נזכר ניצחון על הנוכרים ממיתני, אך לא ברור האם מיתני הגיעה עד אזור זה או שהכתובת התייחסה רק לערים שהתמרדו בתמיכתה של מיתני. במסעות האלה לא הצליח אמנחותפ להשתלט על סוריה, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהן, שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון. קו גבול זה תחם את מצרים עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת ואף השתמר ב[[מקרא]] כגבולה הצפוני של הארץ היעודה (
ברשימות השלל של אמנחותפ ממסעותיו משתקף הרכב האוכלוסייה של ארץ ישראל בתקופה זו. מוזכרים בה ה"[[חורים|חוֹרִים]]" שהם יושבי הארץ, בראש החורים עמדו מושלי הערים, משפחותיהם ואצילי הרכב שכונו "מַרְיָנוּ" (שפירושו בשפה החורית "אנשי רכב"). חלק ניכר מהאוכלוסייה מהווים ה[[חבירו]] שהיו נוודים למחצה. מוזכרים גם ה"שַׁסוּ" ([[שוסים]]-בדווים). המונח כנענים מציין בתקופה זו רק את שכבת הסוחרים ששלטה בערי החוף. ממונח זה התגלגל השם כנען ונעשה שם הפרובינציה המצרית החל מ[[המאה ה-14 לפנה"ס]] והחליף את השמות הקודמים שהיו: "רְזֵנוּ" שפירושו כנראה ארץ הרוזנים, כלומר, ארץ המושלים, השליטים הנוכריים הם ה[[חיקסוס]], ו"חוּרוּ" שפירושו ארץ החורים.{{הערה|יוחנן אהרוני, '''תולדות ארץ ישראל''', הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 104}}
| |||