אליזבת בלקוול – הבדלי גרסאות

היא עברה ל[[פילדלפיה]], ניסתה להתקבל ל[[בית ספר לרפואה|בתי ספר לרפואה]] ונדחתה על רקע [[מגדר]]י. בלקוול לא ויתרה, עברה ל[[ניו יורק (מדינה)|מדינת ניו יורק]] ובאוקטובר [[1847]] התקבלה ללימודי רפואה בעיר ז'נבה. קבלתה היתההייתה חצי-טעות, לאחר שהדיקן וסגל ההוראה לא הצליחו להגיע להחלטה בנושא והחליטו לערוך הצבעה בקרב 150 סטודנטים גברים בנושא, כאשר אם אחד מהם יסרב היא לא תתקבל. הגברים הצעירים חשבו שהבקשה אבסורדית וכבדיחה הצביעו פה אחד לקבלה.

במהלך לימודיה נתקלה בלקוול בקשיים רבים על רקע היותה אישה יחידה במוסד, אך ב-[[23 בינואר]] [[1849]] סיימה בהצלחה את לימודיה והייתה האישה הראשונה שהוסמכה לרפואה בארצות הברית, תוך שהיא זוכה לפרסום רב בעיתונות המקומית. באפריל החליטה בלקוול להמשיך את לימודיה באירופה והגיעה לבריטניה ובהמשך ל[[פריז]], אך בקשתה להתקבל ללימודים נדחתה שוב ושוב. היא התקבלה לעבודה כ[[מיילדת]] ולא כרופאה באחד מבתי החולים וכך רכשה ניסיון מקצועי, ועד סוף השנה פול דובואה, הרופא המיילד הנחשב בתקופתו, ציין שהיא תהיה הרופאה המיילדת הטובה בארה"בבארצות הברית, ללא קשר למגדר.

ב-[[1851]] החליטה בלקוול לשוב לארצות הברית ולפתוח קליניקה עצמאית. היא פתחה מרפאה פרטית בעיר ניו יורק ואף על פי שהעניין זכה לתהודה מסוימת בעיתונות, מספר המטופלים במרפאה היה קטן. ב-[[1852]] החלה להרצות בתחום הרפואה והוציאה לאור ספר העוסק בהתפתחותן הפיזית והנפשית של [[גיל ההתבגרות|נערות מתבגרות]]. היא אף היתההייתה המנטורית של מריה זקרזווסקה, גרמניה צעירה שרצתה להיות רופאה, שלאחר מכן הצטרפה אל בלקוול ואל אחותה אמילי, שהרחיבו את המרפאה לכלל [[בית חולים]] קטן, בו נשים ישבו בדירקטוריון, כמנהלות וכרופאות.