יפו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏התקופה העות'מאנית: מ בית הספר טביתא, לפני שערכתי שם, אפשר להסיק שהחומה פורקה ב 1874. מניח שסביר שהפירוק, והשימוש המשני, לקח מספר שנים.
שורה 90:
ב-[[1831]] כבש את העיר [[אברהים פחה]] ה[[מצרים|מצרי]], ללא קרב. יפו שימשה לקשר עם מצרים, מרכז לחילותיו, ובה נגבו מסים. אברהים פחה ביקש להפוך את ארץ ישראל לאזור התיישבות מצרי ובבוסתנים שסביב יפו קמו שכונות ערביות מוסלמיות של מהגרים ממצרים. כך התיישבו באזור המרזבה כ-12,000 [[מהגר]]ים [[מצרים]] שהגיעו עם הצבא המצרי. המהגרים התפזרו גם למחוזות [[עזה]] ו[[חיפה]]. הם הקימו שכונות או כפרים קטנים בשם "סכנאת" וכך נבנו בסביבת יפו סכנת דנייטה (בין רחוב הרצל וסלמה), סכנת אל דרוויש (גבעת התמרים), סכנת אבו כביר, סכנת אל מוצרייה (מנשייה), סכנת שיח' אברהים (עג'מי) וסכנת חמד (דרום רחוב הרצל){{הערה|1=[http://www.bateibeer.com/yafo.html#y2 בתי הבאר של תל אביב].}} יחסו לנוצרים היה סובלני, כדי להשיג את תמיכת מעצמות אירופה בשלטונו. הוא התיר למעצמות זרות להקים בעיר מוסדות דת וחינוך. האוכלוסייה המוסלמית התנגדה לגישתו ומרדה בשלטון המצרי, והשלטון חזר לממשל העות'מאני.
 
משנת 1840, לאחר עזיבת המצרים, שלט בעיר "קאימקאם" (ממלא מקום), מושל מטעם ה[[פחה]] של ירושלים. בסוף שנות ה-60 של [[המאה ה-19]] נפתח שער נוסף בחומה המזרחית. ב-1868, ובשנים שאחריה, פורקו, וגם נהרסו, חומות העיר. ובתוואיבתוואי החומה, והחפיר, הוקמו בתים רבים וחנויות, תוך שימוש משני באבני החומה. המצודה הצפונית נהרסה חלקית ועל ההריסות נבנה בית החולים הצרפתי של האחיות סנט ג'וזף. העיר התפשטה דרומה וצפונה (ממזרח לה היו בוסתנים). בדרום החלו להיבנות שכונת [[עג'מי]] וג'באליה (כיום גבעת עלייה) ובצפון הוקמה שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]].
 
====ההתיישבות האמריקאית והגרמנית====