בית הספר טביתא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תולדות בית הספר: תהליך הפירוק וההריסה של החומות ארך מספר שנים. |
|||
שורה 12:
בית הספר התרחב, וב-[[1874]] רכשה ווקר-ארנוט חלקת [[קרקע]] מחוץ לחומות יפו בסיועו של [[סוכן נסיעות|סוכן הנסיעות]] [[תומאס קוק]], אשר מכר את ביתו ב[[בית לחם]] ותרם את מחצית הפדיון, בסך 45 [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]], עבור הקמת מבנה בית הספר החדש. על הקמת המבנה החדש כתב קוק כדלקמן:
{{ציטוט|תוכן="בשנת 1868 מצאתי את בית ספרה של מיס ארנוט בקומה השנייה של בית מגורים. החדר הורחב על ידה, אבל לא ענה תכניותיה הגדולות ולשאיפותיה. היה לי הכבוד לסייע לה בהבטחת מקום מצוין בו נמצא היום בית ספרה המכובד, ואשר את אבן הפינה שלו נבחרתי להניח ב-13 במרץ 1875. הוגש לי אז מגש עם פרחים יפים, ובמרכזו כף טייחים מכסף עם הקדשה. על אבן הפינה סופר שהובאה מ[[בית שמעון הבורסקאי|ביתו של שמעון הבורסקאי]]
המבנה נבנה באבני חומות העיר שפורקו,
ב-[[21 במאי]] [[1911]] נפטרה ווקר-ארנוט ונקברה ב[[בית הקברות הפרוטסטנטי ביפו|בית הקברות הפרוטסטנטי]] הסמוך לבית הספר ממזרח. היא הורישה את המוסד לכנסייה של סקוטלנד המחזיקה בו גם כיום, וב-[[1912]] הוקם בסמוך מבנה נוסף הקרוי על שמה של ווקר-ארנוט. עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] נעזב המוסד, והמבנה שימש כמפקדה ל[[הצבא הטורקי|צבא הטורקי]]. לאחר ש[[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|הבריטים כבשו את יפו]], שימש הבניין את [[הצי המלכותי]], וב-[[1919]] שב לשמש כבית ספר. מאז שנת [[2010]] מנוהל בית הספר בידי [[עמותה]] רשומה ב[[ישראל]], ונתמך על ידי אגודת ידידים (Friends of Tabeetha) שמושבה בסקוטלנד.
| |||